ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור. והשאלות הנשאלות:
א. מדוע אמר ויהי לשון צער, והלא שמחה הייתה ליוסף שיצא מבית האסורים.
ב. מהו עניין שנתיים ימים והרי יוסף עשה בבית הסוהר עשר שנים.
ג. מדוע אמר "ופרעה חולם" לשון עבר. ולא אמר ויחלום פרעה חלום.
ד. מדוע כורך הפסוק את שני העניינים יחד, סיום תקופת מאסרו של יוסף, וחלום פרעה אשר חלם, ואשר מלבד זה שארעו הדברים באותו פרק זמן אן שום הקשר בניהם.
ונבוא אל הביאור. הנה אמרו חז"ל: אין "ויהי" אלא לשון "צער" שיוסף עבר הרבה צער וייסורים עד שהגיע למלכות. ומובא בזוה"ק וכן בתנחומא בסוף פ' וישב, שיוסף היה עצב ורואה ש" החלום" היה זה שגרם לכל הצרות האלה, שאילולי ראה את החלומות לא היה מצטער כל כך, אמר הקב"ה אותו החלום שציער אותך אותו החלום הוא ירפאך. וכן היה יוסף עצב מאד בהיותו בבור עד ששלח פרעה אחריו ומיד "ויריצהו מן הבור " לשון ריצוי שפייס אותו בדברים המשמחים את הלב, משום שהיה עצב מן ישיבתו שבבור, ומאותו הבור עלה לגדולה. ואומר הכתוב: "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא" אומר ה' במה שאני מרפא בה אני מחיה. שנא' בירמיה " כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" ממכות שאני מכה אותך. מהם אני מרפא אותך, צא ולמד ממרה שהורה למשה דבר מר והשליך אל המים ונמתקו המים. ועוד אמרו עה"פ "ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת " אמר לפניו: ריבנו של עולם מטה זה של פורענות הוא, שהבאיש את היאור וכן הביא עשר מכות על מצרים, שהיו כתובים בו עשר המכות שנא' "למען שתי אותותי אלה בקרבו" קרינן "אותיותי" ואיך יוציא מים של ברכה מן הצור, א"ל הקב"ה למשה אין מידתי כמידת בשר ודם, שהוא מכה באיזמיל ומרפא ברטיה, אבל אני במה שאני מכה בו בה אני מרפא, כדי שידעו הכל שהוא של ברכה.
ומבאר בעל "בית הלוי". שבכל דבר בעולם יש סיבה ומסובב. כלומר יש את הסיבה שהיא גורמת את הדבר, וקיימת התוצאה הנולדת מן הסיבה.
למשל אם האדם השקיע כספו בעסק מסויים ועי"ז הרוויח רווח גדול. ולפי שכל האנשים אומרים שקניית הסחורה הייתה הסיבה לרווחו הגדול, אולם באמת טעות היא שלא ההשקעה הביאה את הרווח אלא מן השמים גזרו עליו שירוויח, ואז סובבו שיקנה הסחורה וירוויח בזה, וא"כ לא הרווח הוא המסובב וההשקעה היא הסיבה אלא הרווח הוא הסיבה שכך נגזר מן השמים והעסק הוא המסובב.
ואומר המדרש "קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר ", קץ שם ליוסף כמה שנים יעשה בבית הסוהר וכיון שהגיע הקץ אז "ופרעה חולם" וא"כ לא הסיבה של חלום פרעה גאל את יוסף אלא כיון שהגיע זמנו מיד "ופרעה חולם והנה עומד על היאור". ואמר " חולם" ולא ויחלום. משום שגם יוסף היה חולם חלום זה וכן פרעה חלם במשך כל שנתיים ימים.
וכמו ענין החלום של פרעה שהוא רק המסובב ולא הסיבה כך ג"כ חלומו של יוסף שחלם שני החלומות היה מסובב להסיבה של התגדלותו והמלכתו. והנה ההבדל בין חלום פרעה לחלומו של יוסף הוא: שחלום פרעה היה על בעלי חיים שהם "שבע פרות" והשני היה על "שבע שיבולים" שהם מן הצומח. ובעניין של פוחת והולך, ואילו אצל יוסף הראשון היה בענייני הארץ " מאלמים אלומים בתוך השדה" והחלום השני היה בענייני שמים כמו "השמש והירח" וכו', שהם עניין של מוסיף והולך וכן נראה בחלומו של יוסף עצמו על חלק הראשון שחלם בענייני גשמי וארצי "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום " משום שנאמר בו שיהיה גדול מאחיו בעושר ובהצלחה. ומעלות אלו אינם מעלות נוספות בעצם האדם. ובזה לא הייתה קנאה של האחים הצדיקים שיתקנאו בעושר והצלחות עוה"ז, ורק שנאו אותו שהם יצטרכו למזון והוא ימשול בהם. אבל בחלום השני לא נאמר בו שנאה אלא רק קנאה משום ענין רוחני – תורה ועבודה. ובזה שייך הבדל באדם עצמו שהוא נעלה יותר וחשוב, וקנאת סופרים תרבה חכמה.וכן "אל יקנה לבך בחטאים כי אם ביראת ה'". ועוד ששני החלומות הורו על ירידתם למצרים:
א. ירידת האחים פעם ראשונה.
ב. ירידת האחים פעם שנייה עם אביהם.
וידוע שכל עניין החלומות ומכירת יוסף היה לקיים את גזירת בין הבתרים , וכמו שמביא רש"י: עתיד היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל, אלא שכבוד עשה הקב"ה ליעקב וסיבב הכל ע"י החלומות, וחישב הקב"ה את הקץ ונשארו במצרים רק 210 שנים כמניין רדו. והוריד מהם מנין "פסים" = 190 ולעבד נמכר יוסף ארבע פעמים שהם ר"ת פסים. פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדיינים.
וזהו "קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר", ודבר זה נרמז בפסוק "וישלחהו מעמק חברון" מעצה העמוקה של אותו צדיק אברהם אבינו הקבור בחברון,שהרי לא היה צריך לומר על חברון "עמק" שהוא בהר ולא בעמק כמ"ש "ויעלו בנגב ויבא עד חברון".וכתב בעל הטורים "עמק" גימטריא 190 כמניין קץ. וידוע שבפרשת מקץ חל בו תמיד חג החנוכה שנעשו בו ניסים מעל הטבע חנוכה ר"ת ח נרות והלכה כ ב"ה. מוסיף והולך "ועוברי בעמק הבכה מעיין ישותהו גם ברכות יעטה מורה ילכו מחיל אל חיל ויראה אל אלהים בציון ".
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
