פרשת 'תולדות'
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"
מפרש רש"י – "הירבה והפציר בתפילה"
התורה מספרת לנו כי רבקה אמנו הייתה עקרה, על כן עמדו יצחק ורבקה בתפילה לה' שיושיע אותם ויזכו לפרי בטן. ותפילתו של יצחק הניבה פירות, וה' נענה לתפילתו של יצחק.
חז"ל לימדונו עד כמה גדולה כוחה ומעלתה של תפילה וכך מובא במדרש (תנחומא פרשת בשלח) "אל תראי תולעת יעקב" (ישעיהו מא, יד) מה תולעת זו כוחה בפיה כך ישראל אין כוחם אלא בפיהם". תולעת קטנה בקושי נראית לעין, מולה עומד עץ ארז עב כרס ונצרך לגרזן בכדי לכרסם בו וכן יש להפעיל כוחות עצומים כדי לשוברו. באה תולעת קטנה ומחוררת את העץ לא בגרזן ולא בידיה אלא בפיה.
כך פיו של האדם אם הוא רוצה לשבר גזירות –כוחו בפיו. התפילה בכוחה למוטט חומות ברזל החוצצות ביננו לבין אבינו שבשמים.
ועוד על מעלת התפילה אנו למדים מהגמרא (ברכות י') שמספרת על חזקיהו המלך שהקדוש ברוך הוא הביא עליו יסורים והוא נפל למשכב. שלח הקב"ה את ישעיהו הנביא לבקרו. אמר לו: כה אמר ה', צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא.
שאלו חזקיהו למה נגזר עלי כך? אמר לו ישעיהו: משום שלא עסקת בפריה ורביה ולא קיימת את מה שהקב"ה אמר לך. אמר לו המלך חזקיהו: אולי אם תיתן לי את בתך אז נזכה שממני וממך יצאו בנים תלמדי חכמים.
אמר לו ישעיהו: כבר נגזרה הגזרה עליך. אמר לו חזקיהו: בן אמוץ! כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ומיד "ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל" מלמד שהתפלל מתוך קירות ליבו ואכן תפילתו הועילה לו ולא די שלא מת, אלא אף האריכו לו את חייו עוד חמש עשרה שנים.
למדים אנו מכאן דבר נפלא: שאף שהנביא כבר לא האמין ששום זכות תעמוד לימינו של חזקיהו המלך, הואיל וכבר נגזרה הגזרה. מכל מקום התפילה היא ששינתה את הגזרה.
והנה רש"י מפרש על המילים "ויעתר לו ה'" לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע", יצחק שהיה בנו של אברהם התקבלה תפילתו יותר מאשר תפילתה של רבקה שהייתה ביתו של בתואל שהיה רשע. כיוון שקבלת התפילה אינה תלויה רק בזכותו של המתפלל עצמו אלא גם בזכות אבותיו.
אומנם ראינו שבמסכת תענית (כג ע"א) מסופר על עצירת גשמים בימי אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל. חכמי ישראל שגרו אליו משלחת של תלמידי חכמים, לבקשו שירבה בתפילה למען ירדו גשמים. עלו הוא ואשתו לעלית הגג והתפללו, והנה הופיע ענן מהכיוון בו עמדה לתפילה אשתו של אבא חלקיה. לשאלת החכמים מדוע ארע הדבר דווקא כך, השיבם אבא חלקיה, כי האשה מצויה בבית, וכשמבקש העני לחם היא נותנת לו מיד וההנאה הבאה לעני ממנה קרובה ומהירה יותר. הבעל אומנם נותן גם הוא כסף לצדקה, אך אז העני צריך לחזר עם הכסף אחר פת לחם, והנאתו אינה מידית. לפיכך זכות האשה גדולה יותר. מכאן אנו למדים שאם יש לאשה זכויות יותר מבעלה אז תפילתה מקובלת יותר מבעלה.
וכן ראינו במסכת כתובות (סז ע"ב) מסופר על מר עוקבא ואשתו, שהיו בורחים מפני עני שקיימו בו מצוות מתן בסתר, וקפצו שניהם לתוך תנור בוער כדי שלא יראה אותם. שניהם אומנם לא ניזוקו מחום התנור, אולם רגליו של מר עוקבא נחרכו בשוקיו, ואילו של אשתו לא. לפליאתו של מר עוקבא ענתה אשתו, כי זכותה בגמילות חסדים גדולה יותר משום שנתינת פת הלחם שלה מזרזת את הנאתו של העני מן החסד.
בספר מעיינה של תורה הביא בשם בעל "קדושת לוי" שיצחק היה שפל בעיני עצמו, וסבור היה, כי בזכות עצמו איננו כדאי שתפילתו תתקבל בעיני ה' יתברך, לפיכך התפלל "לנוכח אשתו" – כדי שיוושע בזכותה. ומעתה, כאשר אמרה התורה: "ויעתר לו ה'" – הרי יש מקום לחשוב שה' יברך קיבל את תפילתו רק בזכות רבקה, לפיכך ציין רש"י "לו ולא לה" שהתפילה התקבלה בזכותו הוא, משום שהוא צדיק בן צדיק.
ויהי רצון שנרבה בתפילות ובמעשים טובים ושיתקבלו ברצון לפני אדון כל.
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו מחולון
