פרשת בחוקותי
להמשיך ללכת
פרשת השבוע פותחת בפסוק "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (בחוקותי כו, ג) ומביא רש"י את דברי המדרש: שתהיו עמלים בתורה.
ה"אור החיים" הקדוש מביא פירושים רבים על פסוק זה ושואל מדוע עמל התורה נקרא בלשון "חוק"? ומדוע נאמר "בחוקותי" בלשון רבים? ומדוע נאמר "תלכו" ולא נאמר תקיימו או תעשו?
ועונה על כך, שנאמר "בחוקותי" לשון רבים הוא מלשון חוק וזמן, שצריך לקבוע לו עת לתורה ביום ובלילה, כדכתיב: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח).
ונאמר "תלכו" ללמדך שצריך לעסוק בתורה אפילו בהליכה כמ"ש "ובלכתך בדרך" (דברים ו, ז) שבכל רגע ורגע חייב אדם בלימוד התורה, כמו שמצינו במדרש שאומר דוד המלך (ויקרא רבה לה, א) " חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ" (תהילים קיט, נט), היה דוד חושב לעשות ענייניו ועסקיו, והיו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש, וזה בא מצד החשק והרצון שהיה לו ללימוד התורה, שאפילו אם היה רוצה ללכת למקום אחר היו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש.
ומשמעות המילה "תלכו" היא, אל תעמדו במקומכם, כל יום ויום תלכו ממעלה למעלה נוספת כי זה הוא ההבדל בין אדם לבהמה, עגל בן יומו קרוי עגל, עם לידתו יכול הוא כבר ללכת ואין לו כל התקדמות משמעותית בחייו, לעומת זאת, התינוק כשנולד הוא הולך ומתעלה מיום ליום כיוון שזו היא תכליתו, וזה אף עדיף על המלאכים שאצלם לא שייכת התקדמות, וזו היא חובתו של האדם ללכת ולחפש כיצד להתעלות כל יום בלימוד התורה, למצוא את מקום לימודו וללמוד בחשק ואהבה, כך אפשר לקיים "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים א, ב).
עוד מסבירים המפרשים, מדוע כללה התורה את עמל התורה בלשון "תלכו"? והסבירו זאת בדרך משל: משל לאדם שנכנס לבית וראה אנשים יושבים סביב לשולחנות ערוכים, מלאכים במאכלים טעימים, ובכל סוגי השתיה והמעדנים, כסעודת שלמה המלך, וראה שכולם לבושים בבגדים נאים.
כל כך נהנה האיש מהפאר שראו עיניו, כיוון שכולם נראו לו יפה. והנה לאחר שגמרו את הסעודה, התחילו האנשים לקום ממקומם לילך לביתם, ואז הופתע כאשר ראה כי האנשים הינם בעלי מומים ברגליהם, ואינם יכולים ללכת.
הצטער מאוד ואמר "מה שווה כל תלבושתם היפה אם אינם בריאים ויכולים ללכת?"
והנמשל הוא: שהתורה באה ללמדנו כיצד ידע האדם שהוא אכן עמל בתורה? אם כאשר הוא יוצא מחוץ לבית המדרש עדיין הוא שקוע בלימודו, זה מראה שהוא באמת עמל בתורה, לעומת זאת ללמוד רק בתוך כתלי בית המדרש שם כולם עמלים בלימודם, רק כאשר יוצאים מחוץ לבית המדרש, אז מורגש ההבדל וניכר מי חושב על לימודו בצאתו ובלכתו, וגם בדרך מדבר בדברי תורה, זה נקרא עמל התורה.
ה"בן איש חי" בספרו "בן איש חיל" הביא על כך משל נפלא לשני אנשים שהתחרו זה בזה, זה אומר "אני עשיר ממך" וזה אומר "עושרי גדול מעושרך".
נענה אחד מהם ואמר "הבה נערוך ניסיון ונראה מי עשיר יותר", אמר חברו "כיצד נוכיח זאת?"
ענה ואמר "נכין שקים מלאים מטבעות זהב, נעלה על ספינה המפליגה בים ונזרוק לים מטבע אחר מטבע, מי שיפסיק ראשון מפני שלבו יכאב על מעותיו, הרי זו הודאה שממונו מצומצם יותר!"
הסכים החבר והלך להביא את הכסף. אבל המציע היה רמאי. הוא פנה אל צורך נחושת והזמין אצלו מטבעות מזויפות, עלו שניהם אל הספינה והחלו להשליך מטבע אחר מטבע, הרמאי השליכן בשאננות מפתיעה, בשלוות נפש מלאה, ואילו חברו שהיה עשיר יותר, כאב לבו על כל מטבע שזרק משום שהיו אלה מטבעות זהב אמיתיות, ששוות הון עתק, מובן שלאחר זמן קצר הוא הכריז שהוא נכנע.
כך הוא הדבר אצל בני אדם המבטלים זמנם לריק, הם אינם חשים שהם איבדו דבר מה חשוב, מי שאינו מבין את ערכו של לימוד התורה ממילא לא יחוש באיבוד זמנו.
על הפסוק בשיר השירים "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ" (שיר השירים ח, ח) מבארים המפרשים "אחות לנו קטנה" הכוונה לתורה הקדושה, שהיא אחותנו הקטנה, וכמו שאמר שלמה המלך "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" (משלי ז, ד).
"ושדיים אין לה" פירושו התורה רוצה להניק, ולצערנו מעט מאוד אנשים רוצים ללמוד תורה ולינוק ממנה, והיא מונחת עלובה בקרן זווית.
"מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה" מה נענה ביום הדין בשעה שהקב"ה יתבע את עלבונה וישאל למה לא קבענו עיתים לתורה.
"אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז" (שיר השירים ח, ט) אומר שלמה המלך עצה טובה, אם תתייחס לתורה כמו שבונים חומה, לבנה ועוד לבנה ועד לבנה, "ככה בונים חומה" וכך גם בלימוד התורה בקביעות והתמדה, יום ועוד יום ועוד יום, אזי "נבנה עליה טירת כסף" יהיה לנו בעולם הבא היכלות גבוהים של שפע רוחני אדיר. אבל "אם דלת היא" שאם אדם מתייחס לתורה כמו דלת, פעם פתוחה ופעם סגורה, כך הוא פעם בא ופעם לא בא, אזי "נצור עליה לוח ארז" תחכה לו בעולם הבא לוח עץ שתולעים אוכלים אותה ואין לה שמירה לאורך זמן.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
