פרשת "נח"
"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (יא-ד)
אמרו חז"ל בגמרא (סנהדרין קט.) אמר ר' ירמיה בר אלעזר, בונה מגדל בדור הפלגה נחלקו לג' כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, אחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם, הפיצם ה' לכל רוח. זו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים בלל ה' את שפתם, וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים, שדים ולילין ע"כ.
כתוב במדרש ארבעה חסידים היו בדור הפלגה: נח, שם, עבר ואברהם. שם, עבר ואברהם הטמינו עצמם, אבל נח מיחה בהן ולא קיבלו ממנו. והדבר הוא פלא גדול, שהרי נח ובניו חיו באותו הדור וכולם ידעו שיש שליט לעולם ושהוא כל יכול, ואיך יתכן הדבר שיקומו בני אדם וימרדו בהקב"ה למרות שנח הוכיח אותם שלא לעשות כן? חז"ל מצאו בהם את נקודת התורפה של כפיות טובה הטבועה באדם. אמרו בתוספתא (סוטה ג-ג) אנשי מיגדל לא נתגאו, אלא מתוך טובה שהשפיע להם הקב"ה, שנאמר: "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם" (נח יא-ב) ואין ישיבה, אלא אכילה ושתיה, והיא שגרמה להם לומר "הבה נבנה לנו עיר ומגדל" וכו'.
אדם המושפע בטובה, נכנס בו יצר כפיות הטובה לסלק את מטיבו או להחליפו. לכן, חז"ל מגדילים את מידת הכרת הטוב ומי שאינו עושה כן הקב"ה נפרע ממנו בחומרה, וזה היה המצב בדור הפלגה, היה להם טוב ונכנס בהם היצר של כוחי ועוצם ידי עשה לי, זאת למרות שהם ראו שיש מנהיג לעולם ושהוא משפיע את הטובה עליהם. אבל טבע האדם, מנסה להקטין ולבטל את מידת הכרת הטוב, כדי שלא יהא חייב למטיבו, כמו שיש ביטוי האומר: אם עשית טובה למישהו דאג לתת לו אבנים קטנים, כי כשיזרוק אותם עליך יהיו אלה אבנים קטנות ולא גדולות, זה מראה כביכול שדוקא כשעשית למישהו טובה גדולה דוקא הוא מסוגל יותר מאחרים להחזיר לך רעה, בגלל שרוצה לכפור בטובה שעשית לו, כדי שלא יהי תלוי בך.
במדרש רבה (לח-ד) על הפסוק: "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם" (ישעיה מד-יח) מסביר רש"י כך: דור הפלגה לא הכירו ניסים של הקב"ה שנעשה בדור המבול, שהציל נח ובניו שיצאו מהם, ע"כ.
דור הפלגה ידע היטב את הטובה שעשה להם הקב"ה, בכל זאת כפרו בטובה, בגלל יצר כפיות הטובה שהשתלט עליהם. והנה לכפור במטיב ישנם כמה דרכים: ישנה דרך של הקטנת הטובה, ישנה דרך התעלמות מהמטיב האמיתי ולמצוא כביכול תחליף, וישנה דרך קיצונית של זריקת "אבנים", כמו שנאמר בגמרא שהיו שלוש כתות בדור הפלגה, כת אחת מהסוג הראשון שניסו להקטין את גדולת ה' ואמרו נהיה כמוהו, שנבנה מגדל ונשב שם כמו מלאכי השרת – עונשם היה שה' הפיצם להעמיד אותם על מקומם, שהאדם הוא כמו רוח נושבת וכחלום יעוף. כת שניה ניסו להתעלם מהמטיב האמיתי – הקב"ה ולמצוא לו תחליף לעבוד עבודת כוכבים, שכביכול הם המטיבים, עונשם היתה שה' בלל את שפתם, כמו שהם החליפו את הקב"ה בעצים ואבנים, רק בלבל את לשונם שלא יבינו אחד את השני, כאילו דיברו לעצים ולאבנים. כת שלישית ניסו להלחם נגד מטיבם – הקב"ה "זריקת אבנים", עונשם היתה החמור ביותר, שנהפכו לקופים ולשדים, וידוע אופיו של הקוף כשאתה נותן לו פרי מאכל ואתה מיטיב עמו את הקליפות הוא משליך אליך. כאמור שורש הרע בדור הפלגה היה כפיות הטובה שטבועה באדם. למרות שידעו גדולת ה' ונח ובניו חיו איתם והוכיחו אותם, בכל זאת הדבר לא עמד נגד כפיות הטובה לדרגותיה.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו כפר חב"ד
