פרשת פינחס
פלס שמימי לעומת האנושי:
פעמים רבות במבט לאחור על תקופה שחלפה, או הזדמנות שהתגלגלה משמים לפתחנו ולא נוצלה כדבעי, אנו מתמלאים בנקיפות מצפון ובהרהורי חרטה, אך כבר מאוחר מדי. איך אמר לי יהודי יקר שאני מכיר "השכל הוא כמו משטרה, מגיע תמיד לאחר האירוע". כמה אמת עצובה טמונה במשפט הזה.
הבה נתבונן יחד בלקח נפלא מפרשתנו אותו מוצא בין פסוקי פרשתנו ר' ירוחם ליבוביץ' זצ"ל המשגיח של ישיבת מיר (דעת תורה פנחס, עמ' רלה'). משה רבנו פונה לקב"ה ומבקש ממנו "יפקוד ה' אלוהי הרוחות איש על העדה" – הכוונה למי שימשיך את דרכו של משה בהנהגת עם ישראל לאחר פטירתו.
מפרש רש"י במקום "כדאי הוא יהושוע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל". יהושוע נצמד למשה רבנו אף בעלייתו לקבל את התורה מפי ה'. הוא היה היחידי שחיכה לו, הגם שלא ידע לכמה זמן משה עולה. כל זה מתוך רצון להשיג עוד כמה דקות במחיצת האדם הגדול עבד ה' – משה רבנו. כיון שכך, הוא צבר שעות רבות של שהייה במחיצת משה, מה שהקנה לו מבט רחב ומעמיק לתוככי נבכי הנהגת הציבור לאור דרכה של תורה. וביותר, הוא התלמד רבות להיות נושא בעול בצרכי ציבור. שכן כל תפקידו של מלך הוא, לדאוג שכל שכבות העם כולל המוחלשות יקבלו את המגיע להם על פי דין וללא אפליה כפי שצריך.
ובאמת לימדונו רבותינו במדרש (שמות רבה ב' ב') שהקב"ה בחן את מנהיגנו באופן בו הם רעו צאן. הרי לתקשורת בין אישית אנושית, יש עוד מחויבויות ויש את התגובה של הצד שכנגד והיא נלקחת תמיד בחשבון. אולם לרדת לרזולציות כה קטנות, לדאוג לצאן כפי שעשו משה ודוד, זה מראה על עבודה אישית מאומצת שהובילה לרגישות שהם גילו.
כך היה מנהגו של דוד בטרם שיחרר את הצאן מהדיר לאכול. היה פותח תחילה את הפתח לקטנים ביותר, כיון ששיניהם חלשות. הם ילחכו בקלות את ראש העשב הרך ביותר. לאחר מכן הוא אפשר לזקנים לצאת. שניהם חזקות יותר מהטלאים, והם אכלו את אמצע הגבעול שהוא קשה מעט יותר. לבסוף שיחרר את הצעירים החזקים שיאכלו את תחתית העשב הקרוב לאדמה, שהוא חלק הגבעול הקשה ביותר.
גם משה נבחן בכך שרץ אחר הגדי שברח. כשראה שהיה צמא, אמר "לא ידעתי שאתה צמא" והחזירו על כתפיו מחמת טרחת הדרך. אמר הקב"ה על שניהם "יש לכם רחמים לנהוג כך בצאן, אתם מתאימים לרעות את צאני".
כאן מפתיע המשגיח זצ"ל במבט מזווית מעניינת – אם היינו עוצרים אדם ברחוב ושואלים אותו האם מעשה שכזה יש לו משמעות? כולם היו מזלזלים. היו אפילו כאלה שיחשיבו זאת לבזבוז זמן ולהתעניינות בדברים חסרי חשיבות. אולם דווקא דברים אלו, הם שזיכו את גדולי אומתנו להנהגה ולמלכות, המראים על עוצם מעלתם. חשוב להדגיש אין הכוונה כאן לכיסאולוגיה המאפיינת את העולם המערבי, אלא המדובר הוא על מלכות שהיא עבדות מוחלטת לרווחת הציבור ולהדרכתו בדרך ישרה – נשיאה בעול של ממש, עם כל ההיקף והעומק שבדבר.
עובדה זו רק מחזקת אותנו בעבודה האישית שלנו, כמה אין להתייחס למבטי הסביבה בדברים שאנו יודעים בבירור שהאמת אתנו והעקשן והדבק במטרה יצליח. (כמובן תמיד חשוב להיות ערני שמא אנו שוגים ואף להיות פתוחים לקבל חוות דעת מחבר הדורש בטובתנו עם חכמת חיים).
הרב מיכאל מירון, אחיסמך לוד
לשיעורים / הרצאות 0504150251
לע"נ דינה בתמר ז"ל
