פרשת "מטות"
"נדרים ושבועות"
"וידבר משה אל ראשי המטות…איש כי ידור נדר לה'…ככל היוצא מפיו יעשה"
מדוע נסמכה פרשת מטות לפרשת שלפניה פינחס?
בפרשת פינחס עיקר הדברים היו בנושאי החגים,"ושמחת בחגך" מצווה מן התורה לשמוח בחגים ובעיקר בשלושת הרגלים פסח, שבועות, סוכות. במיוחד בחגים שבו מביא האדם את יבולו הביתה ואת כל מה שהוא זרע וגידל וקצר מהאדמה, יש לו עכשיו את התקופה שבה הוא משתמש ביבול לצורכי נפשו ובני ביתו.
נשים לב מרוב שמחה האדם לא שם לב לכמה הוא שותה, אוכל, מה הוא אוכל וכו'. במקום שבו יש שמחה אכילה ושתייה, שם גם משתולל היצר הרע, ולא סתם חכמינו היו נוהגים לשבור כלי בדולח בעת שמחה, מכיון שהאדם יצטער על האבידה, על השבר, דאז השמחה תהיה יותר מבוקרת, ולא יבואו לידי חטא אלא יראת שמים תיכנס בהם.
חתן תחת החופה אנו דואגים שישבור כלי, כדי לזכור את חורבן ירושלים שגם בעת שמחה אני זוכר את ירושלים. אזי התורה אומרת שאסור להישבע סתם כך על שקר וגם לא על האמת.
שנית: כל הנודר נדר חייב לקיימו ולהביאו לידי ביצוע שכל המאחר נדרו, פורענויות באות עליו לא עלינו.
ולפני שאדם מוציא דבר מפיו יחשוב אלף פעמים, כפי שאנו אומרים: "סוף מעשה במחשבה תחילה", או כפי שלמדתי מאבי ז"ל שהיה חייט, מאה פעמים תמדוד ורק אחר כך תגזור.
נזכור את המקרים הידועים שבהם הוציאו אנשים דברים מפיהם שלפני שחשבו עד הסוף על מה הם מדברים. אבל הקדוש ברוך הוא מחליט למי הוא מקיים את דבריו או תפילותם לטובה ולמי לא.
אליעזר עבד אברהם, למרות שביקש שלא כהוגן הקדוש ברוך הוא, מילא בקשתו לטובה. אליהו הנביא גם כן. והאחרון כפי שביארתי בהפטרה לאחרונה על גדעון עם בני עמון, שביקש שלא כהוגן ונענה לא כהוגן.
נבקש מאת ה' יתברך שכל תפילותינו יתגשמו לטובה עם ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
בברכת שבת שלום ר' אהרן מור הי"ו ש"צ בביהכ"נ "זכרון אברהם" איזור י"א אשדוד
