פרשת 'פינחס'
פינחס הוא אליהו
בשם חז"ל מובא (בבא מציע קיד.) ועוד פינחס הוא אליהו וצריך להבין את הקשר שבין פינחס לאליהו, מדוע דווקא פינחס הוא אליהו.
ונאמרו בזה כמה הסברים. ההסבר הידוע הוא ששניהם קנאים היו, על פינחס נאמר: 'פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב חמתי מעל פני ישראל בקנאו את קינאתי בתוכם' (במדבר כה-יא) וכן אצל אליהו נאמר 'קנא קנאתי לה' אלוקי צבקות' (מלאכים א יט-י).
אכן יש הסבר נוסף עם רובד עמוק יותר.
לפני שינאי המלך נפטר אמר לאשתו (סוטה כב.) 'אל תתראי מן הפרושים – הם החכמים (ינאי היה צדוקי ואמר לאשתו אל תפחדי מחכמי ישראל הם הצדיקים), ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שמעשיהם כמעשה זימרי ומבקשים שכר כפינחס'.
וביאר הגאון ר' חיים מבריסק את דברי הגמרא: – שהאנשים הצבועים הם בטוחים שהם מצילים במעשיהם ולכך מגיע להם שכר! והדוגמא לכך כמו זימרי, שכשהעם יצא אחרי בנות מואב מבואר שבנ"י ישראל חטאו בשני חטאים, א- עם בנות מואב, ב- בעבודה זרה שהביאו להם. ומבואר במדרש שזימרי היה בן 250 וגם רבי יוחנן אומר שהוא היה מ- 12 הנשיאים שהביאו את הקורבנות בחנוכת המשכן. ואם כן, צריך להבין איך הוא חטא במעשה כזה. ומבואר במדרש שאמר זימרי כיוון שבני ישראל יוצאים וחוטאים הם עם בנות מואב והן בעבודה זרה נביא את בנות מואב למחנה ולפחות לא יחטאו בעבודה זרה. ולכך קם פינחס וקינא לה', מי נתן לפשר פשרות בתורת ישראל?! ואם הקב"ה ציווה אין להתיר דבר אחד כדי שלא יחטאו בשתי דברים.
וזהו אצל פינחס וגם אצל אליהו רואים כן.
כאשר אחאב העביד בעבודה זרה ואליהו קינא לה' ולכך גזר 3 שנות בצורות ולבסוף כינס את כל עם ישראל בכרמל ולפני המבחן שעשה שירד אש מן השמים על הפר שלו אמר לבני ישראל: 'עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו' (מלאכים א יח-כא). רק לא לחיות חיי פשרה.
וזהו הדימוי בן פינחס לאליהו שניהם קינאו לה', אבל על חיי הפשרה שלא לחיות בחיים כאלה.
ודבר זה כבר מתחיל הרבה לפני כן, אצל רבקה אימנו כאשר הבנים התרוצצו בקרבה, כאשר היתה עוברת על בתי עבודה זרה פירכס עשיו לצאת וכאשר היתה עוברת על פתחי בתי מדרש פירכס יעקב לצאת ולכך אמרה אם כן אמרה 'למה זה אנוכי' ולכך הלכה לבית המדרש של שם ועבר וענו לה שני גויים בבטנך ובזה היא נרגעה.
וצריך להבין איזה מן רגיעה זו, הרי אומרים לה שיצא לה בן אחד רשע?! אלא שכאשר חשבה שיש לה בן אחד פחדה מן הפשרה שרוצה גם בתי מדרשות וגם עבודה זרה אך כשאמרו לה יש 2 גויים אם כן אין כאן פשרות כל אחד בדרכו הוא.
וזו ההנחיה לנו אי אפשר לחיות עם פשרות.
אבל לבל נטעה אין הכוונה שכאשר אדם אינו צדיק גמור עדיף שלא יעשה כלל מצוות שוודאי שכל מצווה שאדם עושה היא חשובה בפני עצמה ואיננו יכולים לשער את ערכה. אלא שבהשקפה על החיים אין לאדם לעשות פשרות שבאידיאל שלו לחיים לא יאמר זה מותר וודאי ומדוע זה אסור אלא כל מה שכתוב בתורה הוא אמת וגם אם אדם לא הגיע לשם עדיין לקיים את התורה והמצוות אך יודע שזו היא האמת אין זה חיי פשרה, כיוון שיודע ומאמין שכל התורה היא אמת.
ולפי זה ניתן להבין גם את נוסח ההבדלה שבמוצ"ש וחג בתלמוד ירושלמי מובא שההבדלה בתפילה קבעו אותה בברכת חונן הדעת ,כיוון שאם אין דעות הבדלה מניין?! – פירוש – שכדי להבדיל צריך חכמה ודעת וכשאין חוכמה איך יבדיל האדם.
אלא שדבר זה צריך ביאור: מובן שהבדלה בין קודש לחול צריכה דעת, הבדלה בין ישראל לעמים גם צריכה דעת, אך הבדלה בין אור לחושך איזה דעת צריך הרי כל אחד מבדיל בין האור ובן החושך שזה דבר מוחשי?
ולפי זה מובן אין הכוונה שצריך דעת להבדיל מהו אור ומהו חושך מהו קודש ומהו חול מי נקרא ישראל ומי לא אלא הכוונה צריך חכמה לדעת בפועל מהו קודש ומהו חול שלא נערבב בתוכינו ודעתנו את האור ואת החושך שלא נכניס ליהודי שבתוכנו את הגוי.
ולזה צריך חכמה גדולה.
הרב אליהו גגולאשוילי הי"ו מחיפה
