פרשת בלק
אמרו חז"ל כי "ישראל" נוטריקון "יש ששים רבוא אותיות לתורה", וידוע שהכוונה בזה, כי יש ששים רבוא פירושים לכל פסוק ופסוק, השייכים לששים רבוא נשמות ישראל, וכל אחד על ידי שיעמול בתורה זוכה לחדש ולהוציא לאור את הפירוש השייך לנשמתו. ולכל פסוק יש פירוש על פי פרד"ס – פשט, רמז, דרש, סוד. ובכן בפרשה זו זכיתי למצוא רמזים בשני פסוקים בנבואת בלעם, הרומזים לענין אחד, וכתבתים בספרי "תורת מאיר" (ה' יזכני להוציאו לאור בשלימותו). ואציג אותם לפניך, קורא יקר. ובכן כתוב בפרשה:
"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
והנה תמצא שבמלים: "ישכן ובגוים לא" – סופי תיבות למפרע אמן. ורמז הכתוב למה שמובא בספר "היכלות" שחיבר התנא ר' ישמעאל כהן גדול, בו מתאר את ההיכלות בעולמות העליונים שהיה רואה כשעלה למרום (עיין שם באריכות דברים נפלאים). וכתב שם בזו הלשון (והובא גם בשינויי לשון קלים בספר שומר אמונים לר' אהרן ראטה זצ"ל, מאמר פתחו שערים פרק ז):
אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל: סָח לִי … (כאן מובא שם המלאך – עיין שם) שַׂר הַפָּנִים: יְדִידִי, שֵׁב בְּחֵיקִי, וְאַגִּיד לְךָ מַה תְּהֵא עַל יִשְׂרָאֵל. יָשַׁבְתִּי בְחֵיקוֹ, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּי וּבָכָה, וְהָיוּ הַדְּמָעוֹת נוֹפְלוֹת מֵעֵינָיו וְנוֹפְלוֹת עַל פָּנַי. אָמַרְתִּי לוֹ: הָדָר זִיו מָרוֹם, לָמָּה תִּבְכֶּה? אָמַר לִי: יְדִידִי, בֹּא וְאַכְנִיסְךָ וְאוֹדִיעֲךָ מַה גָּנוּז לְיִשְׁרָאֵל עַם קֹדֶשׁ. תְּפָשַׂנִי וְהִכְנִיסָנִי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים וּלְגִנְזֵי גְנָזִים וְלָאוֹצָרוֹת שֶׁל הַפִּנְקָסִים, וּפָתַח וְהִרְאַנִי כַּמָּה צָרוֹת כְּתוּבוֹת צְרוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ! אָמַרְתִּי לוֹ: הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׁרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: וִיכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶם? אָמַר לִי: לְמָחָר בֹּא וְאוֹדִיעֲךָ צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת מֵאֵלֶּה! לְמָחָר הִכְנִיסָנִי לְחַדְרֵי חֲדָרִים, וְהִרְאַנִי צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת מֵהָרִאשׁוֹנוֹת, אֲשֶׁר לַחֶרֶב וְלָרָעָב וְלַשֶּׁבִי. אָמַרְתִּי לוֹ: הָדָר זִיוִי, יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד חָטְאוּ? אָמַר לִי: בְּכָל יוֹם מִתְחַדְּשׁוֹת עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת מֵאֵלּוּ, וּכְשֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא, אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָם לָצֵאת מֵחַדְרֵי חֲדָרִים. עד כאן.
הרי שנגזרות על ישראל כל מיני גזרות רעות, שצריכות לבוא עליהם על ידי שונאי ישראל: חרב ורעב ושבי, אך בזכות עניית אמן יהא שמיה רבא, מתבטלות הגזרות הרעות. וכן מובא בזוהר הקדוש (פרשת וילך ח"ג רפה, ב), וזהו תרגומו: וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה מְשַׁמְּרִים לְהָשִׁיב אָמֵן, לְכַוֵּן לִבָּם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, כַּמָּה פִּתְחֵי בְרָכוֹת פְּתוּחִים לָהֶם לְמַעְלָה, כַּמָּה טוֹבוֹת נִמְצָאוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כַּמָּה שִׂמְחָה בַּכֹּל. מָה הַשָּׂכָר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּרְמוּ אֶת זֶה? שָׂכָר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה – בְּשָׁעָה שֶׁמֵּצֵרִים לָהֶם (לישראל) וּמִתְפַּלְלִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, קוֹל מַכְרִיז בְּכָל הָעוֹלָמוֹת: כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי הַבְּרָכוֹת (בעניית אמן), כָּךְ כָּעֵת פִּתְחוּ שְׁעָרִים, וְתִתְקַבֵּל תְּפִלָּתָם (מאותם שמציקים להם). זְהִ בָּעוֹלָם הַזֶּה. בָּעוֹלָם הַבָּא מַה שְּׂכָרָם? שֶׁכְּשֶׁיֵּצֵא אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וכו' – עיין שם המשך הדברים, בגודל שכר המקפיד לענות אמן, ועונש מי שאינו מקפיד לענות אמן.
ולפי הדברים האלה יובן רמז עניית אמן בפסוק שלנו: "הן עם לבדד ישכן" – בלא מפריע; ואפילו שהוא בין הגוים "ובגוים לא יתחשב", ואין הגוים פוגעים בו – זה בזכות עניית אמן הרמוז בסופי תיבות כנ"ל.
והנה יש פסוק נוסף בפרשה הרומז לענין הנ"ל, והוא: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". ונראה לבאר בס"ד בזה דרך רמז, שרמז הכתוב למעלת עניית "אמן יהא שמיה רבא" בכל כחו. וזה נרמז במילים "הן עם כלביא" – הס"ת הוא למפרע אמן.
וידוע שלמילה "אמן" יש שני פירושים: לפעמים פירושה "אמת", שהעונה אמן מכריז ואומר, שהדברים שאמר המברך הם אכן אמת. אמנם לפעמים פירושה הוא "כן יהי רצון" (=הלוואי), שהעונה אמן מייחל גם הוא שיתקיימו הדברים שאמר המברך.
לדוגמא: כאשר מברך המברך ברכת "בורא פרי העץ", העונה "אמן" כוונתו: אמת הדבר שאמרת, שהקב"ה ברא את פרי העץ. לעומת זאת, כאשר מברכים אדם מישראל, לדוגמא ברפואה שלמה, העונה "'אמן" כוונתו: כן יהי רצון, שהשם יתברך ישלח לאותו אדם רפואה שלמה. ולעתים יש לכוין שתי הכוונות, וכמו שכתבו הפוסקים לכוון את שתי הכוונות בברכות האמצעיות של תפלת שמונה עשרה, לדוגמא בברכת "רופא חולי עמו ישראל" – בעניית "אמן" הכוונה היא: אמת הוא שהקב"ה הוא הרופא את החולים, וכן יהי רצון שירפא אותם מהרה. והדברים ידועים.
והנה לפי הכוונה הראשונה, ש"אמן" הוא אמת, הרי שגם המילה "הֵן" (=כֵּן), היא כעין עניית אמן, כי גם היא הסכמה ואישור לדברים שנאמרו לפני כן. לדוגמא: באמירת "בורא פרי העץ", אם יאמר אחריו "הן", כוונתו: נכון הדבר, שהקב"ה ברא את פרי העץ.
וזהו שאומר הכתוב: "הן עם כלביא" – אם אמירת ה"הן" של ה"עם", כלומר עניית האמן שלהם, היא "כלביא" – כלומר בכל כוחם (בקול רם ובכוונה הראויה), אזי העם "יקום" – שתהיה לו גאולה וישועה, וכנ"ל. ולאחר שאמר מה השכר המגיע לכלל עם ישראל על ידי עניית אמן, חזר ואמר "וכארי יתנשא" – רמז לאותו אדם פרטי העונה אמן בכל כחו, שהוא עצמו יתנשא ע"י עניית האמן, וכמו שאמרו חז"ל (שבת קיט, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ… רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה מוֹחֲלִין לוֹ… אָמַר רֵישׁ לָקִישׁׁ: כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן… יהי רצון שנזכה לקיים מצוה זו של עניית אמן כראוי, לעשות נחת רוח לבוראנו, ונזכה גם לכל השכר האמור בענין, ולגאולה הקרובה בב"א.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
