פרשת בראשית
'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, ותתן גם לאשה עמה ויאכל' (ג-ו)
פרש"י: שלא תמת היא ויחיה הוא וישא אחרת.
כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם.
על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו. (ב-כד)
מסביר המהר"ל: ובוודאי אין הכתוב מדבר שיעזוב את אביו ואת אימו משום שהאשה היא להנאתו. רק (אלא=) הכתוב מדבר שכך הוא בעצם הבריאה, שהאיש ידבק באשתו, ואם כן עיקר אהבה שאינה תלויה בדבר.
מעשה באב ובנו שבאו אל רב העיירה בשאלה הלכתית קשה שהתעוררה ביניהם, היה להם רק מעיל אחד, והשאלה היתה מי ילבש אותו. האב, אמנם נמצא רק בבית אך בשל גילו המתקדם זקוק הוא לחמם את גופו. הבן, צעיר ובריא אך יוצא לפרנס את אביו ושוהה בחוץ. כל אחד מהם סבור היה כי הוא זה שצריך שיזכה במעיל ולא יכלו להכריע בשאלה, לכן שטחו את לבטיהם באזני הרב.
הרב שמע את טענותיהם וביקש לבוא עוד כמה ימים. בינתיים חשב האב שאולי מגיע בעצם המעיל לבן שהרי מתרוצץ בחוץ כדי להביא פרנסה. במקביל, גם הבן שקל בדעתו וחשב שאכן הוא צעיר ויכול להסתדר גם בלי המעיל ואילו אביו צריך יותר ממנו. והנה הגיעו שוב לרב אלא שהפעם הטענות היו הפוכות. האב ביקש לתת את המעיל ואילו הבן ביקש שאביו יתחמם. יצא הרב לרגע מהחדר וחזר עם מעיל נוסף.. קחו את המעיל הזה ממני מתנה וכך יהיה לשניכם מעילים השניים לא הבינו אם לרב יש מעיל מיותר בבית מדוע לא הציע לנו אותו כאשר באנו בפעם הראשונה?
ענה להם הרב: כאשר הגעתם בתחילה וראיתי שכל אחד דואג לעצמו עשיתי גם אני חשבון ואמרתי כדי שיהיה לי מעיל מיותר בבית אבל כאשר חזרתם עם רוח של נתינה ויתור וחשיבה על זולתו החלטתי גם אני לוותר ולהעניק לכם את המעיל…
בכתבי הרמח"ל מבואר כי כל בריאת העולם הינה התגלמות של רצונו של הקב"ה להטיב ומתוך רצונו כך הקב"ה ברא ברואים שעליהם יוכל להשפיע ולהעניק.
את עצמותו של הקב"ה אין בכוח בשר ודם להשיג שהרי 'לא יראני אדם וחי' אולם את מידותיו של הקב"ה אנו פוגשים על כל צעד ושעל כולן חסד והטבה. הקו המרכזי ב-י"ג מידות הרחמים היא חסד ורחמים, והוי דומה לו: מה הוא חנון ורחמים אף אתה הייה חנון ורחום.
נסיים בסיפור חסידי נפלא. מספרים על הרבי ר' זושא זיע' שפעם נזקק לסכום הגון של כסף למטרת צדקה מסויימת. כיון שכן, הוא פנה לאחד מתושבי עיר פלונית והטיל עליו לתת סכום מסויים שנחשב להון רב בימים הללו. היסס לרגע אם ייתן או לא ייתן, כיון שהיה צריך להתאמץ עמל רב לא רק מבחינה נפשית אלא גם מבחינה כלכלית הדבר היה עלול לפגוע בו בניהול התקין של עסקיו, אלא שבסופו של דבר הוא אכן נתן לידו של ר' זושא את כל הסכום שביקש. אחרי שהרבי ר' זושא קיבל את הכסף נענה ואמר: 'חכם לוקח וטיפש נותן'.
כששמע זאת הנותן הוא נפגע ונעלב עד עומק נשמתו. שהרי לא די שהוא גילה מסירות למופת שנתן את כל הסכום הנכבד אלא שעוד נוסף לו עלבון שהוא טיפש במקום לקבל ברכה או יישר כח. ושאל את הרבי ר' זושא והסביר לו ר' זושא שלא הבין כוונתו. הוא נתכוון לומר שטיפש הוא הסובר שבמתן הצדקה הוא הנותן ופיקח הוא מי שיודע ומכיר בכך שבמעשה זה הוא לוקח. ושכח הוא למי שניגש בגישה כזו אל הצדקה ובכלל לנתינה.
יזכנו ה' ית' בסימנא טבא להתחלה טובה לנתינה ללא גבולות שיוצרת אחדות בבריאתו של עולם.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
