פרשת לך לך
במהלך שהותו בכלא הרוסי, שאל הסוהר שהתעניין ביהדות, את רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, האדמור הזקן: מהי שאלתו של הקב"ה לאדם "אייכה?", וכי לא ידע ה' היכן מסתתר אדם הראשון? השיבו הרבי: "הפירוש הוא, שהקול האלוקי קורא אל האדם ושואל: "איכה?" – היכן אתה בעולמך? הרי כל אדם נועד לו תפקיד בחייו, – האם הגשמת את ייעודך בעולם?…" – תשובה שהפעימה את השואל.
אמרו חז"ל: "לעולם יאמר אדם, מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב" (תנא דבי אליהו). אל תפגין פתאום "ענווה מזוייפת", במקום שבו אתה צריך לשאוף להתעלות ברוחניות ולשאיפה לשלמות כפי הכוחות בהם ניחנת מהבורא. שהרי כל אחד נולד עם מעלות מולדות שאותם קיבל בירושה מהוריו, הרגלי הסביבה שבו גדל וכד'. האחד הוא בעל לב טוב, אוהב לסייע ולעזור ולעשות חסדים, השני מתמיד גדול וידען, כישרוני ובעל זיכרון פנומנאלי וכושר ביטוי יוצא מהכלל… (כמובן כל מעשה טוב ראוי לשבח והערכה ושכרו בצידו, בזה ובבא). אך במבט מעמיק ובוחן, כמובא בספרים הקדושים, הדרישה מהאדם, היא "לקנות ולרכוש" מעלות ומידות בקניין ובעבודה עצמית – זה שהוא רכש אותם בעמל ויזע". זוהי הדרגה הגבוהה ביותר בעבודה לשלמות המידות במטרה הנכספת מחויבת המציאות מכוח חיינו בזה העולם.
מסופר, כי באחת ממלחמות העולם, בעת הפוגה, חנו קבוצת חיילים בקרחת יער גדול, ועל אף הכוננות והדריכות לקראת המערכה שעמדה לפניהם – לצאת אלי קרב, בכדי לחמם מעט את עצמם ולהתחזק, טרחו החיילים והעמידו על האש קדרה מלאה בדייסא משובחת, להתחזק לקראת המערכה הכבדה שבדרך. החיילים עמדו עם צלחותיהם בידיהם לאכול מהדייסא הרותחת, והנה נשמעת תרועת החצוצרה, האומר כי האויב ניצב בשער ויש לצאת לקראתו חיש מהר. תוך שניות עפו להם הצלחות בזה אחר זה, את מי זה מעניין במצב מלחמה, והחלו לקחת את נשקם ולעלות על סוסיהם כשפניהם אלי קרב.
בין החיילים היה אחד "לא יוצלח", עצלן ופחדן. עמד זה והביט בעיניים כלות אל הדייסא שלא יזכה לטעום ממנה, ולאחר מחשבה קצרה לקח את מימייתו, שפך מתוכה את המים והכניס לתוכה את הדייסא הרותחת, נטל את המימייה הרותחת, הניחה על גב הסוס ומיהר לעלות עליו כדי להצטרף לחבריו לפלוגה.
הסוס שחש בחום היוצא מהמימייה הרותחת, מיהר את ריצתו והחל דוהר בפראות ללא כל אפשרות לריסון. הסוס עבר את הפלוגה והמשיך הלאה היישר לתוך מחנה האויב. החייל המבוהל החל לצעוק ולצווח, וצווחות האימים יחד עם הסוס הדוהר, הצליחו לזרוע פחד בלב האויב, והללו מיהרו לנוס על נפשם. וכך ניצח את האויב.
כששמע מפקד הגדוד על הניצחון המופלא, ביקש להעניק אות הצטיינות לחייל האמיץ שהביא את הניצחון. אלא שהמ"פ (המפקד הישיר של הפלוגה) שהכיר היטב את החייל העצלן והפחדן, ולאחר שהבין את מה שקרה, סירב להעניק לחייל את אות ההצטיינות, באומרו לחייל: "הדייסא ניצחה ולא אתה".
סיפור עם מסר ולקח, ואנחנו בשלנו.
הוא אשר אומר ה' לאברהם אבינו: "לך לך …", "לעצמיותך"(רש"י) – כשאתה הולך ועולה בדרגות רוחניות "לך לך" – עשה זאת בעבודה ובהשקעה אישית שלך, ("להנאתך ולטובתך"(רש"י בשם המדרש), ותצא מכל ההרגלים שהורגלת ושקבלת "ממולדתך ומבית אביך"…. אז, יכול אתה להגיע לפסגות גבוהות "אל הארץ אשר אראך" – בעזר שמים תגיע למימדים רוחניים כבירים, וכגודל העלייה בסולמות הרוחניות יכול האדם להגיע להצלחות בעולמנו הגשמי, בחיינו אנו!
חובת האדם להגשים את ייעודו בעולם, וכל אחד בתפקידו, כי כל אחד הנו בגדר "יחיד" ועולם בפני עצמו, ונדרש ממנו לעשות ככל יכולתו ולהפיק מעצמו את הטוב ובצורה מרבית ככל האפשר, ואין האדם נדרש לעשות מעל לכוחותיו ויכולותיו, אבל כן הוא מחוייב להשיג מה שבאפשרותו להשיג. וכבר אמרו: "כי אין דורשים מ"זושא" להיות כבעל שם טוב, אבל כן דורשים ממנו להיות זושא…
ספר בראשית, הנקרא "ספר הישר", באה ללמדנו דרך חיים במערכה הכבירה בחיינו עלי אדמות. אם האדם ייקח יסודות אלה בצורה הראויה, כי אז יהיה זה בסיס איתן להצלחה, באושר נחת ושמחת הלב.
הרב יצחק גאגולה – רחובות
