התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'חקת'

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'חקת'

פרשת חקת

כתוב בפרשתינו: זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וכו'. הציווי הזה של לקיחת פרה אדומה מובא לגבי אדם שנטמא למת שאסורה עליו הכניסה לעזרה שבבית המקדש, ולכן היה עליו לבוא אל הכהן שיזה עליו מאפר הפרה האדומה ואז הוא יטהר מטומאתו.
מצוות פרה אדומה מוגדרת כחוק, ידוע הדבר שמצוות התורה מתחלקים לשלושה סוגים, א- משפטים- מצוות שגם השכל האנושי מחיוב לקיימן כמו כיבוד הורים או איסור גניבה וגזלה ועוד. ב- עדות -מצות שהשכל עצמו לא מחייב לעשות אותם, אבל לאחר שהתורה ציותה אותנו עליהם יש בהם הסבר שכלי כמו אכילת מצה בחג הפסח כזכר ליציאת מצרים, ג- חוקים -מצוות שאין עליהם הסבר שכלי ויותר מכך הם הפוכים מהבנת השכל. עיקר עניין החוקים הוא מצוות פרה אדומה, וכפי שמסופר במדרש שגם שלמה המלך שידע את כל החכמות, והשיג את ההשגות הנעלות ביותר ואת כל טעמי החוקים אמר 'על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.

הרבי מליובאוויטש מסביר על כך: מטבע הדברים אדם נוטה לקיים ביתר שאת מצוות שמובנים לפי השכל האנושי משפטים ועדות, ואעפ"כ לחוקים יש מעלה גדולה מכיוון אחר, בכך שכאשר הוא מקיים מצווה שמוגדרת כ'חוקה' שלא מובנת לפי השכל, אזי הוא מקיים אותה נטו משום שהקב"ה ציווה לעשות אותה ואז הוא חש במלוא העוצמה את הקשר שלו עם הקב"ה, משא"כ במצות אחרות הקשר הזה לא בא לידי ביטוי מובלט, שהרי שכשאדם מכבד את הוריו הוא לא תמיד חושב על כך שהוא עושה זאת משום הציווי של "כבד את אביך ואת אמך" אלא הוא עושה זאת בגלל שהוא מרגיש צורך אנושי ורגשי לכבד את הוריו, ויוצא שהוא מאבד את ההרגשה שזו מצוות ה'. משא"כ במצוות שמוגדרים 'כחוקים' אין לו שם אפשרות לשכוח את הקב"ה, משום שכל הסיבה שהוא מקיים זאת היא רק בגלל ציווי הקב"ה.

ולכן כשהתורה באה לצוות אותנו על פרה אדומה היא כותבת "זאת חוקת התורה" ולא 'זאת חוקת הפרה' (כמו שנאמר לגבי פסח 'זאת חוקת הפסח') משום שעלינו ללמוד ממצוות פרה אדומה כיצד צריך לקיים את כל מצות התורה, שכשם שמצוות פרה אדומה מקיימים אותה רק משום שהקב"ה ציווה, כך צריך לקיים את שאר המצוות גם אם הם מובנים לנו על פי השכל.

האדמו"ר הזקן מסביר בספרו ליקוטי תורה שהמילה 'חוקה' מתקשר עם 'חקיקה'. שהרי יש לנו שתי צורות של כתיבה, אפשר לכתוב בדיו על קלף, ואפשר לחקוק באבן. ההבדל ביניהם הוא שכשכותבים בדיו יש חיבור של שני דברים שונים: דיו ונייר. לעומת זאת כשחוקקים באבן, האותיות הם לא דבר נפרד מהאבן אלא הם חלק ממנו, החקיקה מסמלת קשר ישיר לדבר ללא שום תוספת ותערובת.
וכך גם הם המצוות שמוגדרות כ'חוקים' שהם מבטאות את הקשר הישיר והטהור של יהודי עם הקב"ה, קשר שלא מבוסס על שכל או על רגש אלא הוא עושה זאת כי הקב"ה ציווה.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת מלך המשיח בקרוב ממש.

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

לע"נ שרה בת מיכאל וצפורה אשת סימון מירלשוילי

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*