פרשת "בהר בחוקותי"
השקפה רעיון ומחשבה
בפרשת בחוקותי, מבטיחה לנו התורה ברכות חשובות ורבות ערך: "אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", הברכות מסודרות בשלשה פרקים קטנים, בעלי תוכן רב.
הפרק הראשון – הצלחה כלכלית: "ונתנה הארץ יבולה ועץ הארץ יתן פריו" וגו', "ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם", שלא נחשוב על הגירה ועל ירידה מהארץ.
בפרק השני – הצלחה בשטח המדיני/צבאי: "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכח חמשה מאה" וגו'.
הפרק השלישי – עצמאות רוחנית: "ונתתי משכני בתוככם והייתי לכם לאלוקים" וגו'.
הפרקים הללו מוגדרים כל פרק בתוכנו המיוחד, המפרשים מתלבטים רק בפסוק אחד: "ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו" מה קשר ושייכות יש לפסוק זה בתוך הפרק השלישי? הלא לפי הסדר, היה פסוק זה, המדבר על כלכלה, מתאים לפרק א', מהו הקשר עם המשך הפסוק ל"ונתתי משכני בתוככם"? לכן מסבירים המפרשים, שפסוק זה יש לו משמעות כפולה, דהיינו שבמישור החקלאות יש יבול ישן ויבול חדש, מי שאינו בקי בדברים אלה סבור שכך הם חוקי הטבע, חוק ולא יעבור, שהיבול הישן נגמר והחדש מתחיל ואחד משלים את השני. וכי חוקים אלה קבועים וקיימים לעולמי עד. אולם, מי שמצוי בענייני חקלאות יודע, שאומנם בשנים רגילות המצב הוא כזה, אבל ישנן גם שנות ברכה והצלחה. כאשר האוצרות מלאים ישן והגרנות מלאים חדש, שנים אלה הם שנות שובע, שנות שפע רב, אוכלים קמעה ומתברכים במעיים והבריות מאירים פנים זה לזה. מאידך ישנן גם שנות בצורת, כאשר היבול הישן נגמר והחדש לא הספיק לבוא, משום שהוא שדוף צנום, כי לא ירדו גשמי ברכה, ואז נוצר מצב של בצורת של בולמוס רעב, אוכלים לא לשובע וכל זה מערער את יסודות הקיום הכלכלי של העם, אוי לו לעם ששנות בצורת פוקדות אותו ומערערים את יסודות הקיום שלו.
גם בחיי הרוח של עמים יש יבול ישן ויבול חדש. הדור הישן המבוגר, הוא היבול הישן, ואילו הדור החדש- הנוער, הוא היבול החדש. מי שאינו בקי בתולדות העמים חושב, כי זהו חוק ולא יעבור, שהדור הישן גומר את תפקידו והחדש מתחיל, וכאילו אחד משלים את השני, בחינת דור הולך ודור בא, ואין חלל ריק בחיי העמים. אולם, מי שמכיר את תולדות העמים בכלל ואת ההיסטוריה של עם ישראל בפרט, יודע שלא תמיד כך הם פני הדברים. עניינים כגון אלה אי אפשר לקבוע לפי הזמנה או לפי תכנית מראש. חזק בל ינתק.
ישנם דורות הזוכים ליבול ישן, כאשר הדור הישן הוא מלא חכמה, תבונה ורוח ה', ויחד עם זה הדור הצעיר הוא תוסס, חי ורענן מלא ברכת ה', ושני הדורות משתלבים יפה בקשר מאידך ישנן דורות, שבהם הדור המבוגר סיים תפקידו, היבול הישן נגמר ואין יבול חדש, אין דור שימשיך לשזר את שרשרת ישראל. דורות אלה הם של בצורת של שדפון, של חוסר גשמי ברכה, דורות שנתחנכו ללא מים, ללא מעיינות תורה ומעשים טובים.
בעם ישראל ידועים לנו הרבה דורות מאושרים: מתתיהו כהן גדול ישן נושן, וחדש – יהודה המכבי, רבן יוחנן בן זכאי – ישן נושן, וחדש-תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, אשר יכלו להתמודד בכבוד עם הישן – וישן מפני חדש תוציאו, רבי עקיבא – ישן נושן, וישן מפני חדש – תלמידי רבי עקיבא. מאידך דור של מנשה. של אחז של אימון, היו דורות בצורת, שדפון, כדברי הנביא ירמיהו: "בני יצאוני ואינם", אוי לו לדור שאין לו המשך, ששנות בצורת רוחנית בודקות אותו.
התורה מבטיחה לנו שנזכה לתקופה של ישן נושן, לדור של זקנים חשובים ונכבדים ויחד עם זה 'וישן מפינ חדש תוציאו'.
בימינו זכינו ב"ה שבפרקים הראשונים הולכים ומתקיימים יעודי הנביאים להשגות כלכליות, ביטחוניים צבאיים ומדינים, ומקוים אנו שגם ברכת: "וישן מפני חדש תוציאו" במישור הרוחני תתקיים בנו, ויש לנו סימוכין לזאת גם מהפטרת היום, הנביא ירמיהו אומר: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, והיה כעץ שתול על מים" וגו' ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימוש מעשות פרי', כלומר מי שדואג בזמן לחינוך הדור החדש מונע ומרחיק את הבצורת, "ולא ימיש מעשות פרי", בפירושו של הרד"ק: אפילו כשיהיה חום בעולם לא יחמש ממנו, כי על מים הוא שתול ולא יכול החום לייבש וכו', כי אפילו יהיה בשנת בצורת שלא ירדו גשמים לא ידאג מפני זה כי הוא על מים וכו'. אעפ"כ יהיה בלחותו 'ויתן פרי בעתו'.
ויקוים בנו הפסוק: "וישבתם לבטח בארצכם" שבו עם ישראל יושבים לבטח ואין אנו יושבים לבטח בארצות הגולה, כי הגולה הוא כמו הר געש אשר במוקדם או במאוחר הוא מתפרץ ומוציא את להבתו, בארצנו אנו בטוחים כי זהו פלטין של מלך "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" ויש לנו הבטחה 'כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב' בגאולה האמיתית והשלמה אמן.
הרב אברהם מיכאלשוילי הי"ו מלוד
