פרשת "כי תבוא"
כתב "בעל הטורים": כתיב לעיל מיניה [בסוף פ' כי תצא] "תמחה את זכר עמלק", וסמיך ליה. "והיה כי תבוא אל הארץ". שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ. ועל זה רצה [עמלק] לעכב את ביאתם לארץ, שהוא [עמלק] הגיד למלך מצרים כי ברח העם ["ברח" גמט' 210 שהיו צריכים להיות במצרים 400 שנה לפרוע השטר חוב של גזירת בין הבתרים כידוע] וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב. וע"כ סמך לו פרשת ביכורים שמזכיר בה "ארמי אובד אבי". ע"כ.
ובמדרש: אמר ה', יבוא כפוי טובה, ויפרע מכפוי טובה. ויובן, בשלמא ישראל שאמרו באותה שעה "היש ה' בקרבנו אם אין" שפיר אמר שהיו כפוי טובה, שלאחר כל הניסים עשה עמם ה' היו מנסים אותו. אלא מה שקרא את עמלק – כפויי, על איזה עניין עשה כך?. אלא ידוע שישראל פרעו ושילמו גם את חלקו של עמלק בעבודת גלות מצרים. שיעקב הראה לעשו השטר חוב ואמר לו אם רצונך בארץ ישראל צריך אתה לקיים השטר הזה, ועשו אמר לו יהיה לך העבדות וגלות מצרים וגם את ארץ ישראל נתתיה לך [עיין רש"י עה"פ "וילך אל ארץ" פ' וישלח], ולמרות זאת כל הטובה שעשה יעקב סבא קדישא לעשו סבו של עמלק לא זכר חסדו זה ובא להלחם עם ישראל.
ואומר הזוה"ק: שיעקב התנהג בחכמה ומרמה "ועם עיקש תתפתל", שעשו הוא חלק רע של הנחש ושרו של עשו הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלה"מ. והוא זה שהביא קללה לעולם, ע"כ בא יעקב והביא ברכה לבניו, ואמר "וירשתה וישבתה בה". עמלק יצא וישראל יישבו לבטח בארצם. ואז תביא מן הפירות המשובחים- "לה' אלוקיך", מן הברכה אשר ברך יצחק את יעקב. ותאמר כל הפרשה של "ארמי אובד אבי". היינו הנחש הקדמוני שהוא אובד אבי הראשון והאדם הקדמון. וזהו שפי' רש"י: "שאינך כפוי טובה" כעמלק וכעשו. וכמאמר חז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ואז יושלם בעז"ה "והיה" – אותיות הויה.
ארבעה טעמים להבאת הביכורים.
א. להרחיק את האדם מלהיות כפוי טובה שהיא מידה רעה מאד, ובור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן. וכן משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו.
ב. לרסן את מידת התאוה, שלא יהיה להוט אחר האכילה. ובפרט במה שהוא נע ויגע, ומובא בספרים: אדם שמפסיק מעט ומפריד בין הדבקים בינו לבין צלחתו, כתענית ייחשב לו הדבר. כש"כ: "תזבח ואכלת בשר". ו"ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך".
ג. שבזמן הצלחה ועושר צריך לזכור ימי עוניו ומרודו, על מנת שיעמוד איתן בימי עושרו ולא יגיע, לפן אשבע וכחשתי ולכוחי ועוצם ידי.
ד. לנטוע בתוכנו מידת הענוה שנשתבחו בה אבותינו כ"ש: "הנה הבאתי" פ' אגריפס המלך היה מביא בעצמו, ואמרו לו אחינו אתה אחינו אתה. ולכן עלינו לשים לב על כל אלה ולהדבק במידות הטובות והמעלות הללו ונזכה לקיימו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו בראשנו אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד.
