פרשת וישב
"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".
הרב חיד"א זצוק"ל כתב בספרו "נחל קדומים" פירוש נפלא לפסוק. ואלו הם דבריו: יש לשאול כמה שאלות בפסוק זה: א. המלה "לו" מיותרת! היה מספיק לומר "ויבן בית". ועוד, שאין זה נכון שהבית רק "לו", הרי הבית מיועד לו וגם לנשיו וגם לילדיו (ואפילו שהוא העיקר של הבית), וכי "הכל כל -]]יעקב"? ב. "על כן קרא שם המקום סוכות" – היה צריך לקרוא שם המקום "בית יעקב" ולא "סוכות", שהרי ביתו הוא העיקר, ולא הסוכות שעשה למקנה שלו… ג. "קרא שם המקום סכות" – כאן כתובה המלה "סכות" מלאה באות ו', ואילו לגבי הסוכות שעשה למקנה שלו כתוב "ולמקנהו עשה סכת" – המלה "סכת" חסרה ו'.
אלא ידוע, שכל קנייני העולם הזה הם הבל (וכמו שכבר אמר שלמה המלך עליו השלום בתחלת ספר קהלת: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל"), וחסידים הראשונים כל עצמם ודעתם ומגמתם, שִׁבְתם וקימתם, לעולם הבא. בונים היו את ביתם בעולם הבא על ידי תורתם ומצותם ודבקותם בה' יתברך, אך ענייני העולם היו להם עראיים, כאהל רועים, כסוכה. והחסידים היותר מופלגים בדבקות בה' יתברך ובלימוד תורתו ובקיום מצוותיו, עוד יוסיפו לְמַעֵט מאד בענייני הגוף, ועושים את העולם הזה עוד יותר עראי. ומזה נבין, שיעקב אבינו עליו השלום, הנקרא "בחיר שבאבות", כל חשקו היה בבית בעולם הבא, בית קיים ונצחי.
ולפי זה יובן הפסוק (בדרך רמז): "ויבן לו" – דווקא, כלומר בנין השייך לו ממש, כי העושר של עולם הזה הוא עושר מדומה, ואינו מתייחס ומשתייך לאדם, כי כאשר ימות לא יקח אתו את עשרו (וכמו שכתב דוד המלך ע"ה בתהלים מט, יז-יח: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ"), ולכן כתוב על יעקב "ויבן לו בית", בית עיקרי וקיים לעולם, דהיינו בית בעולם הבא, ובית זה הוא ייקרא ביתו האמיתי.
לעומת זאת "ולמקנהו" – כלומר לכל קניינו שקנה בעולם הזה, "עשה סֻכֹּת", דהיינו עשה אותם עראיים כסוכה. ולכן כתוב "סכת" חסר ו', כי בהתאם לדרגתו, עשה את העולם עראי שבעראי, גם "סוכות" (שזה דבר עראי) וגם חסר ו'.
ו"על כן קרא שם המקום סכות" – כלומר קרא לעולם הזה "סוכות", להודיע לכל בני העולם, שכל ענייני העולם הזה הם עראיים. אמנם מי שהוא בחוץ, שאינו בגדר חסיד, לא יוכל תיכף לעשות את העולם הזה "עראי שבעראי" כמו יעקב אבינו ע"ה, ועל כן קרא שם המקום "סכות" מלא ו', שזו הדרגה הראשונה של החסידים, "עראי".
ואחרי שכבר זכה יעקב אבינו ע"ה לבחינה זו, שאצלו העולם הזה הוא עראי דעראי, ולימד את הרבים שהעולם הזה עראי, מיד כתוב בפסוק הבא: "ויבא יעקב שלם", כי קנה את השלימות.
עד כאן דברי הרב חיד"א, וראוי לכל אחד מאתנו לעשות (עכשיו?) חשבון נפש. היכן אנו משקיעים את כוחותינו, לאן מגמתנו? האם אנו מבינים שהעולם הזה הוא עראי? מאה ועשרים שנה (במקרה הטוב) של עולם הזה נראים לנו הרבה זמן, ולכן אנו מתפתים להשקיע פה, אך הרי השכל מבין (מה שלב האבן מסרב לקבל) שהעולם הבא הוא עיקר החיים, שם זה לנצח… לנצח… מיליארד שנה… לפחות… ואיפה? אצל הקב"ה, מקור האושר והשמחה, תענוג אין סופי. "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה" (פרקי אבות), כלומר אם נצרף את כל התענוגים והשמחה שעבר אדם במשך חייו, וכן את כל השמחה והאושר של כל בני האדם, בדור הזה ובמשך כל הדורות מבריאת העולם ועד סופו – שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יפה יותר מכולם… אז למה לא ננצל לחטוף יותר ויותר מצוות, יותר ויותר תורה, יותר ויותר גמילות חסדים. נבנה, נשקיע, בבית של העולם הבא. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
