'פסח'
"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", וצריך להבין מה היה כ"כ מיוחד ביציאת מצרים שצריך לזכור זאת כל יום ויום וכמו שאמרו חכמים :"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"?
והדבר יובן עפ"י המבואר בספר הזוהר כי המצה מכונה בשם 'מיכלא דמהימנותא' – מאכל האמונה. כשם שמזון רגיל מחזק את הגוף, כך המצה היא מאכל מיוחד שיש בו הכוח לחזק את האמונה. על ידי אכילת המצה מתחזקת האמונה בלב ישראל. דבר זה נפעל ע"י "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה" לאחר חצות. שכן בזמן שהיו ישראל במצרים היו קשורים מאד למטה- למצרים, עד שהיה צורך להוציאם בחיפזון ממצרים שמא ישקעו ח"ו בשער הנ', ולא יהיה ניתן עוד לגאלם. וע"י שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, וע"י אכילת המצה שבה נמשכה התגלות זו, יכלו בני ישראל, ויכולים גם אנו כיום, להתנער משערי הטומאה ולעורר את האמונה.
אומר השל"ה הקדוש שהמצה היא מאכל עבדים ובנ"י במצרים אכלו את המצה בזמן עבדותם בחיפזון כי המצרים היו דוחקים בהם כדי לזרזם לעבודה, ולכאורה ציווי הקב"ה לאכול מצה היה מוזר לבנ"י כיון שזה מה שהם אכלו כל הזמן, ודווקא לאכול בחיפזון "מתניכם חגורים" וכו'.
אלא כאן בנ"י היו צריכים להראות את האמונה שלהם בקב"ה – שדווקא ע"י אכילת מצה מצד ציווי הקב"ה – תבא הגאולה. וכמו שהראו זאת ע"י לקיחת הטלה שהוא הע"ז של המצריים, מכיון שחודש ניסן מזלו טלה, ועל פי חכמת המזלות בחודש זה צריך לכבד ולהשתמש בסמלי הטלה וכך על פי חכמת העכו"ם יושפע לאדם שפע מהמזל. ומשה אומר לבנ"י "משכו וקחו לכם" – "משכו ידיכם מע"ז" היות ובנ"י היו שקועים בע"ז של מצרים, ועם כל זה הם לקחו את הטלה ומרחו את דמו על המזוזה למרות שזה נגד המזל כפליים! ועל פי טבע וסדר מזל טלה ששולט בו כוכב מאדים – אדם שעושה כך פוגע בעצמו בצורה חמורה ביותר,
ולכן כדי לעשות כך היה צורך באמונה חזקה מאד! ולמרות הכל עשו זאת בני ישראל, והנס הגדול היה שבמקום שהמזל יזיק לבנ"י – בט"ו ניסן, אמצע החודש בחצות הלילה בשיא שליטת המזל, קורה דבר הפוך: למצרים שלא עשו זאת – מכת בכורות – בהתאם למזל – טלה שהוא הבכור במזלות… "ואת בתינו הציל" הקב"ה פסח על בתי היהודים שמרחו דם במזוזות שעל פי טבע המזל היה צריך לגרום להם לפחות לאותה המכה. בעצם היתה כאן הוכחה חזקה ביותר לשליטה של הקב"ה בעולם – שלמרות טבע העולם וסדר המזלות בו – הקב"ה הפך את סדרי העולם ופגע בהם כדי לגאול את בנ"י ולהוכיח להם שהאמונה בו היא הדבר החזק ביותר! ולכן נאמר "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" – כי אלהי מצרים היו הכוכבים והמזלות, והקב"ה הפך את המזל שמי שמאמין במזל ופועל לפיו – ניזוק, וד"ל.
ומבאר על כך אדמור הזקן כי בעצם זו הסיבה שאנו אומרים "מצה זו על שום מה – על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ – עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם" מכיון שהקב"ה האיר אור –גילוי – עליון ועצום מאד בחצות הלילה – אור אין סוף, ובגילוי כזה לא היה מקום לשום דבר שהוא ישות בפני עצמו להתקיים ולכן הבצק לא היה יכול להחמיץ כי חמץ ענינו גאווה- אויר מנופח – ישות, ובמקום שבו מאיר אור האמת של הקבה- אין מקום לגאווה! וכל זה נפעל ע"י קרבן פסח שלקחו בנ"י, ועל ידי קידוש החודש "החודש הזה לכם" – שאנו מקדשים ואומרים שכל חודש וחודש הקב"ה מקדש אותו והמזל מקבל את כוחו מהקב"ה ולא מעצמו! וגם ע"י אכילת מצה שאכלו בנ"י קודם חצות מצד "אתערותא דלתתא" (המשכה מלמטה) כדי לעורר את הרצון העליון להתגלות הגדולה שבאה. וזוהי הסיבה שהמצה היא מאכל האמונה, וזו גם הסיבה שצריך לזכור את יציאת מצרים כל יום- כי זו האמת האמיתית מאחורי כל ההסתרות שבטבע הבריאה. ויהי רצון שיקוים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" בקרוב ממש!
הרב מיכאל בראל הי"ו מרמלה.
