פרשת ויצא
הרב יפנבס"ד דברי תורה לפרשת ויצא
הקב"ה נתן לעם ישראל תורה ומצוות המקיפות את כל חיי האדם. היכן שאנו לא נפנה יש מצוות שאנו מחוייבים לקיימם, הן מצוות עשה ("עשה טוב") והן מצוות לא תעשה ("סור מרע"). לכאורה אם אנו כל כך עסוקים בקיום המצוות ובלימוד התורה, למה הקב"ה לפחות לא הניח לנו מרגוע מכל הטרדות המלוות את האדם בחיי היום יום, עול הפרנסה. הלא אם לא היו מעיקים עלינו טרדות, היינו פנויים יותר הן בכמות והן באיכות ללמוד תורה ולקיים מצוות.
תשובה לכך אנו מוצאים בפרשתנו, שבה מסופר על יעקב אבינו שיצא מבאר שבע והלך לחרן. יעקב אבינו עוזב את ארץ ישראל שנחשבת כחממה רוחנית הגבוהה ביותר, את העיר באר שבע מקום מגורי אביו יצחק, שם למד תורה וניתן לקיים מצוות בקלות וללא הפרעות, העבירות אינן בזמינות 'מתחת לאף', ובוחר ללכת לחרן כפי שמתארים אותה חז"ל "חרון אף של עולם", מקום שהוא מרכז של עבודת אלילים, מידות רעות ועוד דברים שליליים.
אך בכל זאת יעקב בוחר ללכת לחרן. כי הוא הבין שאמנם כשלב ראשוני זה טוב לשבת באוהלה של תורה ולהיות ספון כל היום בקדושה וטהרה ללא הפרעות. אבל כדי להקים את עם ישראל עליו לצאת מהעולם הרוחני הקדוש והטהור בו הוא ישב ונדרש ממנו לרדת למטה לתוך גשמיות העולם, ואפילו למקום הכי נמוך בעולם מבחינה רוחנית, ועם כל הנסיונות שיש שם לעבור אותם ולעמוד בהם.
וזה התשובה לשאלה שפתחנו בה, הקדוש ברוך הוא בחר לברוא את האדם כאן בעולם הזה שהוא עולם חומרי וגשמי לא כדי שהאדם יברח ממציאות העולם ויהיה סגור בארבע אמותיו וידאג רק שהוא יתעלה ויזדכך. אלא התכלית היא שדוקא בתוך כל המציאות, הנסיונות והקשיים שהעולם הזה מזמן לאדם, האדם יתגבר ויתרומם ועל ידי זה יחדיר בחומריות העולם קדושה ואלוקות.
אלא שזה לא אומר שהאדם צריך לחפש 'אתגרים ונסיונות' וכמו שאנו אומרים בתפילה "אל תביאנו לידי נסיון", אך כאשר האדם נמצא בנסיון, אינו צריך להתייאש ולהיות בעצבות, להיפך, הוא צריך לדעת שהתכלית של חייו בעולם היא להתגבר על המכשולים והנסיונות.
ומהיכן הכח לעמוד בנסיונות? על האדם לנהוג באופן מיוחד כפי שנהג יעקב אבינו "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" וכפי שמבאר רש"י שיעקב הגן על ראשו מפני חיות רעות באמצעות האבנים שהקיף מסביב לראשו.
ולכאורה לא רק הראש צריך הגנה, גם שאר הגוף נדרש להגנה, ומדוע את שאר הגוף יעקב לא הקיף עם האבנים והסתפק רק בהקפת הראש?
אלא בכך יש לנו הנחיה ורמז כיצד לנהוג: יעקב לא חשש מהחיות כפי שאדם חושש מחיות רעות. החשש של יעקב היה חשש רוחני כוחות הרע שכעת ביציאתו מבאר שבע לחרן הוא עומד להתמודד איתם. לכן יעקב הקיף את הראש באבנים לסמל את הנחישות והעוצמה שהוא מסמל לנו שאת הראש השאיר לעצמו. נכון אמנם שצריך להתעסק בענייני העולם, פרנסה וכדומה אבל עלינו להשאיר את הראש פנוי לעבודת ה'.
וכמו שדוד המלך אומר בתהילים "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". שבענייני העולם על האדם להשקיע רק את יגיע כפיו ולא את יגיע ראשו.
כאשר האדם נוהג כך הוא מקים בית יהודי אמיתי ואז זוכים ל"אשריך וטוב לך".
(מעובד לפי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאויטש).
הרב פנחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
