פרשת עקב
נאמר בפרשתנו שהקדוש ברוך הוא אינו נושא פנים ולא לוקח שוחד "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", דהיינו שהשוחד הוא דבר שאינו רצוי לפי התורה ולפיכך גם הקב"ה אינו נושא פנים ולא ניתן לתת לו שוחד.
בפירוש המשניות לרמב"ם הוא מביא דוגמא לכך, שאם אדם חטא ועבר עבירה, אזי אין לו אפשרות 'להלבין' את חטאו על ידי שוחד לקב"ה באמצעות תרומה וכד'. אלא על כך שעבר עבירה האדם יקבל עונש, ועל תרומתו יקבל שכר בנפרד.
והדבר תמוה, כי התורה בעצמה אומרת בספר משלי שהקב"ה כן לוקח שוחד "שוחד מחיק רשע יקח", ומסביר המדרש ילקוט שמעוני שהכוונה לאדם רשע שעשה תשובה אלא שתשובתו אינה מושלמת. דבר כזה נחשב שוחד לקב"ה ובכל זאת הקב"ה מוחל לו על מעשיו ומקבל את השוחד.
אפשר להביא יסוד וחיזוק לדברים אלו מהגמרא מסכת קידושין, המקרה המדובר הוא באדם רשע שפונה לאשה ורוצה לקדש אותה ואומר לה "הרי את מקודשת לי על מנת (בתנאי) שאני צדיק גמור".
מה הדין? האם אשה זו תהא מקודשת? לכאורה אין כל משמעות לקידושין אלו כי מדובר ברשע גמור ולא בצדיק גמור.
אבל הגמרא אומרת שאשה זו "מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". והרמב"ם מביא גמרא זו להלכה. דהיינו שעל ידי הרהור אחד של תשובה, האדם יכול להפוך מרשע גמור לצדיק גמור.
אבל לכאורה דבר זה מוגדר כשוחד כלפי הקב"ה, הרי האיש שלפנינו לא עשה תשובה מלאה, לא שינה את מעשיו מן הקצה אל הקצה, ובכל זאת הקב"ה מתייחס למחשבה אחת שהיתה בליבו וסולח לו עד כדי כך שאשה זו נחשבת מקודשת?
לכאורה אם מדובר בשוחד כלפי הקב"ה, איך ה' מקבל את השוחד?
התשובה לתמיהה זו היא הפסוק הנאמר בשמואל "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". כלפי העין של האדם הגשמי אכן הדבר נראה שוחד, כי "האדם יראה לעיניים", בעיניים שלנו הדבר נראה כלא רציני ולא אמיתי, לדעתנו כך לא נראית תשובה אמיתית ולכן לעיניים שלנו נראה כאילו הקב"ה לוקח שוחד מאותו יהודי.
אבל בעיני ה' אין מדובר בשוחד, כי "ה' יראה ללבב", הקב"ה מסתכל לא בקנקן אלא במה שיש בו, בפנימיות הלב של האדם היהודי, ומכיר שיש בו נשמה טהורה שכל חפצה ורצונה לעשות את רצונו של הקב"ה בעולם. כשיהודי מהרהר תשובה בליבו, גם אם בפועל עדיין לא עשה את השינוי המלא של חזרה בתשובה מלאה לפני הקב"ה, בכל זאת עצם האמירה והמעשה שלו כבר זרע את הגרעין הראשון של התשובה, ובמחשבה הזו נמצא כל האפשרות והפוטנציאל הטמון של חזרה בתשובה, שבהמשך בעז"ה הוא יבוא מהכח אל הפועל ויתגלה, ולכן הקב"ה מקבל גם תשובה שהיא נראית 'חיצונית וראשונית'.
אנו מתקרבים לחודש אלול הרחמים והסליחות, ולמנהג בני עדות הספרדים החל מב' לחודש מתחילים כבר באמירת הסליחות, בני עדות אשכנז מצטרפים לסליחות מאוחר יותר בהמשך החודש.
למי שמביט מהצד הדבר נראה מוזר ואולי אפילו סוג של שוחד, מגיע אדם שבמשך כל השנה חי את חייו כפי רצונו בטוב ובנעימים, והנה איך שמגיע חודש אלול זועק לקב"ה שיסלח וימחול לו על כל פשעיו והנהגותיו.
לכאורה ישאל השואל, היכן היית במשך כל השנה, כשהתנהגת כפי שרצית לחיות ולא חשבת על הקב"ה? אתה מנסה לרמות כאן את הקב"ה? אתה מנסה לתת לו שוחד באמצעות בקשת "סליחות"?
אלא שאנחנו בתפילת שמונה עשרה אומרים שהקב"ה הוא "חנון המרבה לסלוח", הוא רואה ללבב, לפנימיות של האדם, וכאשר יהודי זועק בחודש אלול לקב"ה שיסלח לו, זה לא שוחד, ולא אקט חיצוני, אלא זעקה מפנימיות הלב, ולכן הקב"ה מוחל וסולח לנו.
שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה.
(מעובד לפי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש).
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
