פרשת חוקת
"ויבואו בני ישראל מדבר צין בחודש הראשון ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ-א)
בפרשת חוקת מספרת התורה על שני מאורעות עצובים בחיי משה. בתחילת פרק כ' מסופר על מות מרים הנביאה אחותו 'בחודש הראשון' (הכוונה לחודש ניסן, בשנה האחרונה לחיי משה) ובסוף הפרק מסופר על מות אהרון אחיו.
בפרשתנו הכתוב לא מציין את תאריך פטירתו של אהרון, אך פרט זה מצוי במקום אחר בספר 'במדבר' (לג-לח) ששם נאמר 'ויעל אהרון הכהן אל הור ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים בחודש החמישי באחד לחודש' (ר"ח אב)
לפי המובא בסוף מגילת תענית, מתה מרים הנביאה בעשרה בניסן, לפי זה הפרידו ארבעה חודשים לערך (110 ימים) בין מות מרים למות אהרון, ושבעה חודשים ומעלה הפרידו בין מות אהרון למות משה (לפי מסכת מגילה יג', מת משה בשבעה באדר)
שנינו במסכת תענית (ט.) שלושה פרנסים (מנהיגים) טובים עמדו לישראל ואלו הם: משה ואהרן ומרים ושלוש מתנות ניתנו על ידם (בזכותם) ואלו הן: באר ענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד הענן בזכות אהרון, מן בזכות משה. נסתלקה הבאר וחזרה בזכות שניהם (משה ואהרון) מת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד וחזרו בזכות משה, מת משה נסתלקו כולם, כלומר כל המתנות האלו עברו מן העולם בעקבות פטירתו של משה רבינו.
שואלים על כך כמה מחכמי ישראל מדוע לא ניתנו בתחילה שלוש המתנות הטובות שהוענקו לישראל במדבר בזכות משה? מכאן אנו למדים שהיתה חלוקת תפקידים מדויקת ומאוזנת לכל אחד משלושת מנהיגי העם בדור המדבר שהיו גם בני משפחה אחת. מרים הנביאה הדריכה והנהיגה את הנשים ובהשפעתה הברוכה נמנעו נשות ישראל מליטול חלק עם הגברים בחטא העגל ובחטא המרגלים.
אהרן הכהן שתל בליבות העם מידות האחווה והשלום, ומשה רבנו נטע בקרב העם את תורת ה'.
יוצא מכאן שמשה נתפנה במידה רבה למילוי תפקידו הרם בזכותם של אהרן ומרים שהדריכו את האנשים והנשים במידות ובמעשים טובים, משום כך גמל להם הקב"ה והעניק בזכותם לישראל את הבאר ואת הענן, ורק אחרי מותם הוענקו מתנות אלו מחדש לישראל בזכות משה.
נשים לב לפסוק הבא: 'ותמת שם מרים .. ולא היה מים לעדה' (כ'- א,ב) אנו רואים כפי שאמרנו לעיל על כך שלאחר פטירתה של מרים, נתבטלה הזכות של הבאר, מדוע נתבטלה זכות זו לפרק זמן קצר?
אלא נשים לב להסברו של הכלי יקר (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) נענשו כאן בנ"י על שלא הספידו כראוי את מרים הצדקנית במותה. אם נשים לב בעקבות פטירתו של אהרן הכהן נאמר: 'ויבכו את אהרן שלושים יום' (כ-כט) ובפטירתו של משה רבנו אמר 'ויבכו בני ישראל את משה.. שלושים יום' (דברים לד-ח) וכאן בפטירתה של מרים לא הוזכר כלל בכי ומספד אלא נאמר 'וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותקבר שם' (כ-א) היתה בכך כפיות טובה מצד בני ישראל שנהנו ארבעים שנה מבארה של מרים, ולא נתנו לכך ביטוי הולם במות מרים הצדקת לכן נסתלקה אותה שעה באר המים ממחנה ישראל כדי שהכל ידעו ויכירו שמתנה יקרה זו ניתנה להם בזכותה של מרים וראוי היה להם לבכות ולהתאבל על מותה.
הפסוק הבא – 'ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל' (כ-כט) למשה לא בכו אלא אנשים, רק הגברים, מפני שהוציא הדין לאמיתו (בלי ויתורים ופשרות) והיה מוכיחם בדברים, ואהרון לא אמר מימיו לאיש, חטאת לאיש או לאישה. ולא רק זה אלא שהיה רודף שלום שנא': 'בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון' (מלאכי ב-ו) מה תלמוד לומר ורבים השיב מעוון? כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע באדם רשע ונתן לו שלום, למחר ביקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר אוי לי איך אשא עיני אח"כ ואראה את אהרן? אני מתבייש ממנו שנתן לי שלום, כך היה נמנע מלעשות עבירה.
ועל זה נאמר בשיר השירים, על השלום שהיה משים בין שני אנשים שלא תהיה מריבה ביניהם, ועל האהבה והכבוד של שני האחים משה ואהרון שלא קינאו האחד בשני, כתוב בשיר השירים 'מי יתנך כאח לי' (ח-א) על איזה אחים מדובר? על משה ואהרון, כי לצערנו היו אחים כגון קין אשר שנא להבל והרגו. ישמעאל שנא ליצחק וביקש להורגו. עשו שנא ליעקב והשבטים שנאו ליוסף, לכן המדובר הוא על האחים משה ואהרן שנאמר 'מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. (תהילים קלג-א) שהיו אוהבים זה לזה ומחבבים זה לזה שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרון את הכהונה גדולה לא קינאו זה בזה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולתו של אחיו.
הקב"ה ירבה ביננו אהבה ואחווה שלום ורעות ויסלק שנאת חינם מביננו, שיקויים בנו 'יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך'
רבי אהרון מור הי"ו מאשדוד
