פרשת חיי שרה
הנגיעות משפיעות:
אליעזר עבדו של אברהם אבינו, מתמנה על ידי רבו לצאת ולחפש לו שידוך מתאים עבור בנו היחיד משרה – יצחק. אברהם אבינו משביע אותו בנקיטת חפץ, שלא ייקח אישה לבנו מבנות כנען, ושלא יוציא אותו מארץ ישראל בשל היותו עולה תמימה. ואכן אליעזר נשבע.
אולם בין הדברים שואל אליעזר "אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי" (בראשית כד' כט'). ופירש רש"י "בת הייתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה (סיבה) שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך".
ותמה הרבי מקוצק זצ"ל (אהל תורה ליקוטי דברי תורה מהר' מקוצק, אות כ') למתבונן בפסוקים נראה, כי מה שאמר אליעזר "אלי" ורמז שרוצה ביצחק כחתן, זה רק בשעה שסיפר את השתלשלות הדברים לבני משפחתה של רבקה. ויש להבין מפני מה זה לא נרמז כבר בפעם הראשונה שהתורה מספרת על כך.
והוכיח מכך, שכל זמן שאדם נמצא תחת ההשפעה של הנגיעה שיש לו, הרי הוא לא מבחין בה ולא מודע להיותו מושפע ומונהג על פיה. לכן כל זמן היותו לפני אברהם אבינו, אליעזר לא הבחין בעובדת היותו נגוע. לעמוד על כך הוא היה יכול רק לאחר שיצא לדרכו, בהבינו כי אין לו אפשרות להשתדך עם רבו, אולם בהגיעו לבני המשפחה של רבקה, הצליח להבחין בנגיעה ולכן זה נרמז רק אז.
וכתב השפת אמת בשם החידושי הרי"ם (חיי שרה תרלד') הרי ידוע שאין מילה או אות ואפילו תג מיותרים בתורה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בפרשה שלימה שחוזרת על עצמה. הרי התורה מגוללת שוב בארוכה את סיפורו של אליעזר, מצאתו ועד הגיעו לבית בתואל. והדבר לכאורה נראה כמיותר, מה טעם לשנות זאת שוב.
אלא לימדונו רבותינו (ב"ר ס' ח') "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". וכמובן סיבת הדבר היא בגלל שיש כאן מסר עבורנו אם כן מהו.
וביאר חידושי הרי"ם – אליעזר טרם עמד על נגיעתו, חשש שמא הוא לא יצליח להוציא לפועל את שליחות רבו, דווקא מפני איזושהי נגיעה עלומה. לכן הוא חזר על כל העניין וסיפר אותו שוב. כעת משהיה רחוק ממנה, יכול היה לעמוד על תוכנה, ולהביא את שליחותו לידי גמר.
ואפשר שזו כוונת הזוהר הקדוש (שלח קנח'.) שאליעזר היה מבני בניו של כנען, עליו נאמר (בראשית ט' כה') "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". והנה לאחר שליחותו אמרו עליו "בא ברוך ה' ". ויש להבין מה השתנה שלפתע יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך. מה גם שזו קללה לדורי דורות ומה התחדש כאן.
אלא לאור הנ"ל אפשר, שכוונת הזוהר היא שכיון שהיה שליח נאמן, היינו הניח את הנגיעות בצד ונטרל אותן לגמרי, לכן הוא יצא מכלל ארור ונהיה ברוך. וכתב מהרח"ו (בשער הגלגולים, הקדמה לו') שלולי התקיימה ברכת לבן באליעזר, בקוראו לו ברוך ה', הרי הדבר לא היה נכתב בתורת ה' שכל כולה אמת. ואם זה נכתב אין לך עדות גדולה מזו על כך שיצא מהקללה ונכנס להיות מבורך. וזהו המקור להוכחת חז"ל, שיצא מכלל זרעו של כנען, ונכנס לבחינת ישראל.
עד כמה הדבר קשה לראות ברור כשנגועים, מלמד אותנו ר' חיים שמולאביץ' זצ"ל.
רבותינו דרשו (סנהדרין קט':) על הפסוק (משלי יד') "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו". על אשתו של און בן פלת – בחכמתה אמרה לו הרי כל העניין לא נוגע לך. שכן אם משה צודק אתה תהיה תלמידו, ואם קרח יתברר כצודק תהיה תלמידו, כך שמלך לא תהיה. אמר לה און, והרי השתתפתי בכל הישיבות החשאיות, ואף נשבעתי להם שאם יקראו לי אבוא, איך אעבור על השבועה, הרי זה איסור חמור. אמרה לו אשתו אני יודעת שעם ישראל קדושים וצנועים, יש לי פתרון ואני אטפל בעניין. היא הכינה לו סעודה משובחת, השקתה אותו ביין טוב שהרדים אותו היטב (וכך על השבועה הוא לא עבר, כי אכן בעת שישן לא שמע שקראו לו).
כשנציגי קרח הסתובבו לקבץ את כל תומכיהם, הם הגיעו גם לאוהלו של און בן פלת, אלא שאשתו ישבה על פתח האוהל וסירקה את שערות ראשה. משראו זאת הם עזבו מיד את המקום מטעמי צניעות. בין כך ובין כך החל כל הסיפור לצבור תאוצה, וקרח ועדתו נבלעו חיים באדמה, וחייו של און ניצלו.
שואל ר' חיים מה חז"ל כל כך שבחו את אשתו של און בן פלת הרי היא אמרה דברי טעם, דברים הגיוניים לחלוטין, מה חכמה ראו כאן רבותינו. וביאר – אכן הדברים לכשעצמם לא היו חכמה גדולה, החכמה הייתה העיתוי. דהיינו לומר דברי אמת כה פשוטים בשעה שנמצאים בעיצומה של מחלוקת, שיא של תככים וליבוי יצרים, ועם כל זה זוכרים לומר את הדברים הפשוטים, את זה כינו רבותינו כדברי חכמה.
כי כשיש נגיעות ויצרים שמשתוללים, אזי האדם לא רואה כלום חוץ מאת עצמו. וכאן מגיעה אישה שאומרת דברים בגובה העיניים, אך כל כך אמתיים ונצרכים בשעה כה קשה.
על כן ממשיך השפת אמת (תרלד' ד"ה על ידי ששבת, תרלט' ד"ה במדרש יפה) הרי אמרו חז"ל (סוטה מט'.) שמאז חורבן הבית, כל זמן שישראל בגלות, "כל יום קללתו מרובה". ועל ידי אמונה בה' יתברך האדם יוכל להוציא כל דבר לכלל ברכה. כמו שבשליחות זו בה הלך אליעזר למקום החושך, דווקא שם מצא את הברכה.
אם נרצה להיות מעשיים אם כן מה הדרך להתחיל לעבוד על עניין נטרול הנגיעות – דבר שכל מי שהיה אצל אדם גדול בתורה רואה זאת בחוש באופן בולט.
א) להרגיל את עצמנו מידי פעם לשבור את הרצונות שלנו. אם יש דבר שאנו מאוד רוצים, נרים מעצור ונוותר עליו. גם אם לא לגמרי, לפחות לדחות אותו לעוד שעה. ב) לייחד מידי יום התבוננות על מעשה אחד שעשינו, ולנסות להתחקות אחר השורש שלו. דהיינו מה היה המניע, האם הוא היה נכון או שמא לא – מה שנקרא לפתח ערנות, להיות עם יד על הדופק. ג) להתפלל הרבה על סייעתא דשמיא, שלולי היא לא ניתן לעשות כלום.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
