חכם שלום טטרואשוילי בדברי תורה לפרשת 'שמות'

חכם שלום טטרואשוילי בדברי תורה לפרשת 'שמות'

פרשת שמות

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ
נמצאים אנו בפרשיות של תחילת הגלות, ירידת עם ישראל למצרים, הגלות והסבל ומצד שני הבטחה של הקב"ה 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'.
שאל פעם חסיד לרבו, מה ראו דורות של פעם שהיו נושאים כמה נשים ומכניסים מריבה ומדון בתוך ביתם, הרי אנו היום עם אשה אחת ובקושי מסתדרים? ענה לו רבו, טועה אתה מכובדי שאין גם לך יש כמה נשים, נרתע הלה ומחה בתוקף, אמר הרב לא הבנת את דברי, הבט נא וראה אתה ניגש לקיר בפועלה פשוטה מסובב ידית ומים זורמים חמים או קרים, פעם הייתה זו מלאכה מאוד מאוד קשה, לשאוב מים מן הנהר ולהביא אותם לביתך להכין אש להרתיחם עד שיהיו חמים כדי רחיצה, ואילו היום בסיבוב ידית של הברז, ועוד תיראה את הבישול של היום בתוך זמן קצר עורך אדם סעודת מלכים תבלינים בפשע עופות נקיים ומוכנים תנורים הכי משוכללים מיקרו וכל מיני כלים אחרים, הלחם ומוצריו תמיד זמינים חלב ומוצריו מלאים עד התיקרה בסופרים, רק לבחור חברה צבע וטעם, וכל זה אם אפשרויות של קירור לפעם הבאה, שאינו פוגם בטעם ובטריות, ואילו פעם הבישול נעשה ע"י אספת זרדים ועצים להניחם בתוך הקדירה עד שנוצרת האש לבשל וכו' ואילו כיום הכל נעשה בלחיצת כפתור, ומי מדבר על כביסה של פעם להוליך ברגל לנהר לשטוף להדיח סבלות בהולכה סבלות בחזרה ואחר כך לייבש כמה ימים בימי החורף בלי מייבש כביסה, ועד יום שלם לגהץ על עמילן וכמון בזמנם הפנוי (מעניין מתי היה?) היו יושבות סורגים בגדים עד חצות וכן לתקן חורים בגרביים, וכן תלאי על תלאי בבגדים, לכאורה פעם עשינו חשבון כמה נשים היה צריך למלאכות הנ"ל. ואילו היום שהכל בהישג יד במהירות האור מישהו חשב להודות ולשבח על כל הקידמה שיש היום?! אבל נשאל את עצמנו האם אנו מאושרים כמו אבותינו, שמחים רגועים בלי רטלין? והתשובה כמובן לא. בימינו המקצוע הכי מבוקש פסיכולוג, חצי כבר עברו פסיכולוגים וחצי ממתינים לתורם, ולמה? מה חסר, על זה ענה החכם מכל אדם (קהלת ד-ו) טוב כף מלא נחת ממלא חופניים עמל ורעות רוח. לאבותינו הייתה אומנם כף קטנה של טובה אבל הייתה מלאה בנחת וכל טוב, ואילו לנו יש מלא חופניים, אבל הם מלאים בשברון רוח במרוץ בלתי פוסק להגדיל את הממון על חשבון להרוס את החיים, כמו שאומרים לעלות את רמת החיים.
ולפי זה יובן המדרש יפה, טובה דריסה שדרס ה' במצרים בכף רגלו במכת בכורות שנאמר 'ועברתי בארץ מצרים' ממלא חופניים פיח כבשן של משה ואהרון פירש הרב החיד"א ז"ל – לכאורה מכת שחין הייתה היחידה שליוותה את מצרים עד מותם וכי מה אפשר לבקש יותר מזה נקמה, לראות את שונאך שסובל ממכת שחין עד מותו, מה שאין כן במכת בכורות מי שמת באותו לילה מת, מי שנישאר חי וניצל, העיקר לא במכה אלא בתוצאה מזה שהמצרים סבלו בשחין מה הועיל לעם ישראל עדיין היו במצרים ונשארו להיות עבדים, אבל במכת בכורות נושעו עם ה', ויצאו מגלות לחרות וזה מוסר השכל לדורנו, ה' חנן אותנו בשפע וכל טוב, יש לנו את האביזרים המתקדמים ביותר וכל טוב, שהם כולם ביחד שווים פעולה של כמה נשים, אבל עיננו הרואות שאנו פוזלים לעבר השכנים אם חלילה יש להם יתר עלינו ואז כל מחשבותינו אך נעפיל עליהם, היוצא בחלקנו אין אנו שמחים ולקו האופק אינו אנו מגיעים.
יהי רצון שיהיה זה זיכרון להולכים שעבדו את ה' בחיל וברעדה בתמימות עם מה שה' נתן בחלקם ובתוכם מורי סבי רפאל בן שלום ושמחה שיהיה לע"נ.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*