בפרשתנו השבוע מוזכרים שוב דיני פסח שני, "איש איש כי יהיה טמא או בדרך רחוקה" וכו'.
וברמב"ם בהלכות קרבן פסח מצוין כך, מי שהיו בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר, הרי זה דרך רחוקה, היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לי"ם, אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת, הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקים, או שהיה בי"ם, והיה חולה ברגליו ולא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה.
באחד מספרי השו"ת של האחרונים דנים, האם כשיכול למהר דרכו על ידי אוירונים והרכבות שנתחדשו בזמנם, מיקרי בדרך רחוקה או לאו.
וכתב דבמנחת חינוך הובא דמי שהיה מרחק ט"ו מיל מים בהילוך רגיל, וכמו שכתב ברמב"ם שאומדים לפי הילוך בנחת, והלך במהירות והגיע לזמן ההקרבה, אינו יכול הקריב, ואם הקריב אין קרבנו עולה, דכבר נדחה מהמצוה, דהקפידא היא שיהיה באותו יום בתוך ט"ו מיל לבית המקדש, ולכן גם אם יכול לבוא על ידי רכבת ואוירון, אין זה מועיל.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
