פרשת משפטים
לגייס את הגוף לעבוד ה' ולא חלילה לשברו
בפרשתנו (שמות כג, ה)נאמר הציווי: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו". הפירוש הפשוט של פסוק זה הוא שאם רואים את חמורו של אדם ואפילו הוא שונא שלנו כשהחמור רובץ תחת המשא, לא רק שלא נמנע את עצמנו מלסייע לחמור, אלא יתירה מכך נסייע לו בפריקת המשא ובטעינתו.
ביאור הבעש"ט:מורנו הבעש"ט פירש את הפסוק במשמעותו הרוחנית. "חמור" הוא 'חומר' הרומז לגוף החומרי של האדם. "כי תראה חמור" – כשתתבונן היטב ב"חומר" שלך שהוא הגוף הגשמי אזי תגלה שהוא "שונאך" – שונא את הנשמה האלוקית וכל כולו מתנגד לרוחניות, והוא "רובץ תחת משאו" – שבעיניו קיום המצווות נחשב לטורח גדול ולמשא כבד. שמא תתגנב במוחך המחשבה "וחדלת מעזוב לו" – שתפסיק לעזור לגוף, ואולי גם לשברו בתעניות וסיגופים. על כך באה התורה ומצווה: "עזוב תעזוב עמו" –עליך לעזור לגוף שיהיה לו כח לקיים את המצווות, ולא חלילה לשברו.
ואכן כזו היתה דרכו של הבעש"ט מאז ומתמיד שהדרך לעבודת ה' הרצויה אינה בתעניות וסיגופים, אדרבה להיפך חייבים לשמר את הגוף ולהשתדל שיהיה בריא ושלם ובדרך זו לעבוד את ה'.
בדומה לזה מצינו גם אצל תלמידו ממשיך דרכו הרב המגיד ממזריטש, שהורה לבנו רבי אברהם 'המלאך' להיזהר בבריאות הגוף, והסביר זאת "כאשר נוצר נקב קטן בגוף, נגרם נקב גדול בנשמה".
כשנעצור לרגע ונתבונן, תעלה בקרבנו השאלה מהו החידוש בכך? הלא כבר כתב הרמב"ם (הלכות דעות ריש פרק ד') "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא" וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות נזקי הגוף סעיף ד') "שאין לאדם רשות על גופו" ולכן "אסור לצער את הגוף בשום צער ואפילו במניעת מאכל או משקה". אז אם כן מה החידוש בפירושו של הבעש"ט, הלא הנהגות והוראות אלו היו ידועות לנו זה מכבר?
אך אם נתבונן לעומק נבחין בחידוש העצום של דרך החסידות. כי בשולחן ערוך עצמו נפסק שיש אפשרות שבה מותר לצער את הגוף והיא כאשר עושה זאת האדם בדרך של "תשובה" כשיהודי רוצה לשוב אל ה' ולמרק את עוונותיו, ההלכה מתירה לו להתענות ולהסתגף כי על ידי זה הוא גורם טובה לגוף.
החידוש: עבודת ה' היא עם הגוף ולא כנגדו
ועל זה מחדש הבעש"ט את המסר והמהות בציווי המובא בפרשתנו:גם כשיהודי פועל מתוך תשובה ורצון למרק את נפשו ולהתקרב לה' גם אז הדרך לעשות זאת היא מתוך שמירה על הגוף ועם הגוף ולא חלילה על ידי שבירתו. וביאור זה אכן מהווה דרך חדשה בעבודת ה': התשובה עצמה יכולה להיעשות עם הגוף ולא על ידי שבירתו.
(לענ"ד ניתן להוסיף עפ"י ביאור החסידות על הפסוק כיתרון האור מן החושך, שישנם ב' דרכים לגרש את החושך, האחד על ידי שנלחמים בחושך, והשני על ידי שמוסיפים אור וממילא החושך נדחה מאיליו).
חידוש זה התגלה על ידי תורת החסידות, והוא מהווה הכנה לגאולה האמיתית והשלימה שנזכה להתגלותה בקרוב ממש, ובה העולם הגשמי יגיע לשלמות ולתיקון שלו ותתגלה המעלה שבמציאות הגשמית,ולכן כשיהודי חפץ לעבוד את ה' ובכלל זה עבודת התשובה אין הדרך לעשותה מתוך תעניות וסיגופים אלא כמו שנאמר "עבדו את ה' בשמחה" שעבודת ה' שלנו צריכה להיות מתוך שמחה.
ונסיים באימרה חסידית:
השמחה עצמה איננה מצווה והעצבות עצמה אינה עבֵרה; אבל לגבהים שאליהם מביאה השמחה, אי-אפשר להגיע על-ידי שום מצווה, ואילו לשאול-תחתית שאליה מדרדרת העצבות, לא מגיעים על-ידי שום עבֵרה!
יהי רצון שנזכה לעבוד את הקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב.
מעובד על פי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש.
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
