פרשת מצורע
נביא בס"ד את דברי רבינו יוסף חיים זצוק"ל, הבן איש חי, בספרו "עוד יוסף חי": כתוב לגבי המצורע: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו". מדוע הזכיר הכתוב "ביום טהרתו", ולא "בטהרתו"? ויובן הדבר על פי מה שכתב בספר "שער בת רבים" בפרשת ויקרא בשם הרב כ"ל ז"ל, להבין מדוע צוה השם יתברך בכל הקרבנות לתת את החֵלֶב והדם על המזבח.
וכתב משל לסוחר אחד שהלך מביתו לבית המדרש ללמוד שם, והתמהמה שם כמה שעות. וכאשר היה בבית המדרש, בא אחד ממדינה אחרת לביתו של הסוחר הזה לקנות סחורה ממנו. שאל את אשתו של הסוחר: היכן בעלך? ענתה לו: הנה הוא בבית המדרש. האיש הזה לא רצה להמתין, והלך לסוחר אחר, וקנה ממנו והלך.
אחר שחזר הסוחר מבית המדרש לביתו, ונודע לו מה היה, קשה היה בעיניו על שהפסיד את הרווח שיכול היה להרויח ממכירת הסחורה לקונה הזה. אמר לאשתו: מהיום והלאה כאשר יבא איש וישאל היכן אני, ואני אהיה בבית המדרש, מהרי לשלוח מישהו לקרוא לי, ואני אבא הביתה. לאחר כמה ימים, בא איש לביתו של הסוחר לתבוע ממנו חוב שחייב לו הסוחר, ולא מצא אותו בביתו. אמרה לו אשתו של הסוחר: המתן מעט, ואני אשלח לקרוא לו. שלחה את המשרת, וקרא לסוחר, והסוחר מיהר לרוץ בכל כוחו. הגיע לביתו עיף ויגע, אך לדאבונו את מי מצא ממתין לו? הנושה שבא לגבות חובו. ובאמת לא היה ביד הסוחר מה לשלם לנושה, והנושה חרף ובזה אותו, ויצא מביתו.
אחר שיצא הנושה מביתו, אמר הסוחר לאשתו: הוי אשת כסילות, הפכת את הכל: כאשר בא סוחר לקנות ממני סחורה, היית עצלה מלשלוח לקרוא לי; וכאשר בא הנושה לתבוע ממני ממון, מיהרת והזדרזת לקרוא לי!!!
כך היא התנהגות האדם. כי המצוות מחולקות לשני סוגים: מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולצורך קיומם צריך שני כוחות הפוכים: למצוות עשה צריך את כח הזריזות, אך למצוות לא תעשה צריך את כח העצלות. אך האדם מחליף את הכוחות, ומעורר כח הזריזות כדי לעבור על מצוות לא תעשה, ומצד שני מנצל את מדת העצלות כדי להתעצל מלעשות את המצוות עשה.
ואכן הקרבן בא על מה שחטא האדם כשעבר על אחד משני סוגי המצוות: או שחטא בכח הזריזות לעבור על מצוות לא תעשה, או שחטא במדת העצלות מלעשות את המצוות עשה. והנה הדם הוא כח החום, והוא המעורר כח הזריזות באדם. לעומת זאת החלב הוא כח הקרירות המעורר את מדת העצלות. ולכן צוה השם יתברך להקריב על המזבח לכפרה את החלב והדם של הבהמה, אשר בסיבתם בא החטא. עד כאן מספר "שער בת רבים".
נמצא שהאלקים עשה באדם שני כוחות הפוכים, שהם זריזות ועצלות. ואם לא ישתמש האדם אלא רק בכח הזריזות, יפסיד את המצוות שהם מסוג "סור מרע". ואם ישתמש רק בכח הכבדות והעצלות, יפסיד את המצוות שהם מסוג "ועשה טוב". ואין שלימות לאדם אלא רק על ידי ב' כוחות הפוכים אלו. ובזה יובן הטעם שנמשלו הצדיקים לשמש, כי בשמש יש בה שני כוחות הפוכים: מצד אחד היא מלבינה את הבגדים ששוטחים אותם בשמש, ומצד שני היא משחירה את הפנים הנשזפים בשמש. וכן מצד אחד היא מיבשת את כל הדברים הלחים, ומצד שני מלחלחת וממיסה שעוה ודבש ושמן וכיוצא. הרי שיש בה שני כוחות הפוכים. כך הצדיקים לא יהיו שלמים בצדקות אלא אם כן יהיו בהם שני כוחות הפוכים אלו, שהם כח הזריזות וכח העצלות.
לכן על המצורע, שהיה רשע ובא להטהר מצרעתו, שהוא הרשעות שהיה נוהג בה, אמר הכתוב "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" – "יום" פירושו שמש (כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות). כלומר כדוגמת השמש שיש בה שני כוחות הפוכים, שהיא מלבינה ומשחירה, וכן מייבשת ומלחלחת, כך זה הבא להטהר ולעשות תשובה, צריך להתנהג בשני כוחות הפוכים אלו, ולא די לו באחד מהם.
ומדוע למדה התורה את ההנהגה הזו דווקא לגבי מצורע הבא להטהר? זאת מפני שידוע, שהצרעת היא עונש על לשון הרע, שהאדם הזה הולך רכיל, פיו פתוח לדבר רע בכל מקום בבית ובחוץ, ומרבה דבות רעות, שעושה את פיו בהם כמו קופה מלאה שרצים, "מוליד ששים שרצים בכרס אחת". וזה, כשיבא להטהר, תקנתו היא לסתום פיו, ויאחז במדת השתיקה, ואפילו בדברים המותרים לדבר. אמנם כל זה הוא בדברים הגופניים, שיעשה לפיו גדר וסייג על ידי מדת השתיקה. אבל בלימוד התורה יתנהג להיפך, שיהיה פיו פתוח ימים ולילות בעסק התורה, כי ידועים דברי שלמה המלך ע"ה "מרפא לשון עץ חיים" – רפואת לשון הרע היא התורה הנקראת "עץ חיים היא למחזיקים בה". ונמצא שתיקונו ושלימות טהרתו צריכה להיות בשתי מדות הפוכות: שתיקה ודבור. עד כאן מדברי הרב "עוד יוסף חי".
מוסר השכל: נתבונן במעשינו, ונתאמץ להשתמש במדת הזריזות בקיום המצוות המעשיות: תפלה, ציצית, תפילין, ברכות, לימוד תורה, גמילות חסדים, צדקה. ונשתמש במדת העצלות כאשר מתעוררת תאוה רעה, ונתעצל מלעבור עבירה, מללכת למקומות אסורים, מלעשות פעולות אסורות, מלדבר לשון הרע ודברים אסורים. ונסיים בחידוש: על פי הנאמר לעיל יובן מדוע התורה נקראת "עז", כמו שאמרו חז"ל: אין "עז"אלא תורה, שנאמר "ה' עז לעמו יתן". ומעתה יובן הרמז: "עז" ר"ת של "עצלות, זריזות", כי כדי לקיים התורה הזאת צריך להשתמש בשתי מדות הפוכות אלו בחכמה. ה' יזכנו לעבדו בלבב שלם. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
