פרשת שמות
כתוב בפרשה (ב-ג) "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים". וישמע אלוקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו וכו'..
כתוב במדרש שהמצרים היו כה רשעים שנתנו לבני ישראל לעבוד עד כלות הנפש, במחשבה תחילה שלא יהיה להם כוחות נפשיים לעצור רגע מעבודתם ולהתפלל לה' מעומק הלב, ומתי זכו לזה בזמן שמת פרעה, ואז אנו רואים בכאילו שבני ישראל מלווים ובוכים על פרעה אבל למעשה בכו על צרתם שלהם ומיד כתוב 'ותעל שוועתם אל האלוקים', מכאן ראינו כוחה של תפילה.
ישנו סיפור מפורסם על הגרף פוטוצקי אותו גר שנתפרסם לשם ולתהילה ולימים נקרא אברהם בן אברהם עד שתפסו אנשי הכמורה אותו על שנתגייר ופסקו דינו למות על קידוש ה', לפני שיצא הצלמוניה ללוותו אל המוקד פרסמו בכל חוצות העיר מעל בימת כבוד שמותו יהיה בכיכר העיר למען ישמעו ויראו לבל יעיז אף אחד להמיר את דתו, הדליקו מדורה גדולה והיו אמורים לזרוק אותו למוקד, קודם המחזה הנ"ל סובבוהו בכל העיר למען יראו וישמעו מה דינו של אדם שמתגייר, ובפרט שהיהודים יראו ויזהרו שדת הנצרות היא דת האמת והשולטת. היהודים מרוב פחד התחבאו בבתיהם שמא יתפסו אותם ויעשו בהם פוגרומים. אותו הגר אברהם בן אברהם הלך בשמחה ובאומץ ברחובות העיר ולא חזר מהחלטתו להיות יהודי נאמן ואף על פי שהבטיחו לו עולמות על מנת שיעזוב את דת היהודים. כאשר עבר ליד חלון ביתו של הגאון מווילנא, פנה אליו הגאון ואמר לו ר' אברהם לך יותר בזריזות וכמובן כל מילה היוצאת מקודש קודשים שמר לעשות.
מבאר הרב זילברשטיין את הדילמה שהייתה אצל אותו גר צדק, הראשון קידוש שם שמים להיכנס לתוך כבשן האש על זה שקיבל את דת היהודים שהוא דבר גדול ונשגב שאין כדוגמתו וזה כמובן היה צריך להיעשות בזריזות יתרה. הדבר השני שעמד מנגד עיניו להרוויח עוד כמה דקות של חיים של יהודי בזה העולם ועל כן לא להזדרז למוקד לשריפה. הדבר הזה נלמד מיונה הנביא בזמן שנפל הפור על יונה ביקש שאוני והטילוני אל הים, למה נאמר המילה שאוני היה די לומר תטילו אותי לים והים ישקוט, אלא ידע יונה שכל רגע בחיים הוא ניצחי ולכן אמר שאוני ורק אחר כך הטילוני לים וכך ירוויח עוד כמה רגעים של תשובה.
כך חשב לתומו אותו הגר, האם כדאי להרוויח עוד כמה רגעים בעולם כיהודי, עד שאמר לו הגאון להזדרז שהיה היעד הסופי קידוש שם שמים ברבים שזה חשוב יותר מכל דבר.
מכאן אנו לומדים על חשיבתו של רגע בחיים שיתכן שבערכו מתקרב לערכו לקידוש שם שמים ברבים, וכך אומרת המשנה באבות פרק (ו-יא) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כלומר שכל מה שנברא בעולם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, והדבר שמתקרב לקידוש שם שמיים הוא יוקרת הזמן שאדם יודע להעריך את ערך הזמן בחיים.
וכן מצינו באותו פולמוס ידוע בן עשיו ליעקב כבר בבטן אימם, שיעקב הייתה ידו אוחזת בעקב עשיו וכי כונתו של יעקב הייתה רק לזכות בבכורה – טעות אלא שיעקב רצה לצאת לחיי העולם הזה ולזכות בכל רגע ורגע בעבודת ה'.
עוד מסופר על בנו של ר' אלחנן וסרמן הי"ד שקנה לאביו נעלים מיוחדות, לאן זמן נפגשו האב והבן היה בטוח הבן לשמוע מאביו ברכות ותודות על הנעליים, לתדהמתו אמר לו האב אינכה יודע איזה צער יש לי מהנעליים, נבהל הבן, הרי הן נקנו לפי מידתך עם פרווה בחלקו הפנימי כדי לחממם את הרגלים אם כן מה לא טוב בהם, ענה לו האב הנעליים הקודמות היו לא שרוכים ובנעליים האלה יש שורכים שגוזלים את זמני על מנת לקשור אותם, הייתי נועל אותם ומתפנה מיד לעבודת ה', ואילו עכשיו מתבזבז לי זמן בקשירת השרוכים, כאן לנו מה ערכו של חשיבות הזמן.
וכן ראינו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהזמינו אותו באחד הכנסים החשובים של הארגון "אל המעיין" הזמינו אותו למלון שהלובי והפרוזדורים היו מאוד ארוכים והצריך מהלך רב, התלונן הרב למה לא עשו את הכנס במלון "רמדה", התפלא הנהג והשתומם וכי בשביל השתיה והאוכל הרב מעדיף את מלון "רמדה", אלא ענה לא, הרב שמלון "רמדה" עדיף בגלל הגישה המהירה לאולם.
כל אחד בדורנו יש לו אפשרויות רבות לנצל את זמנו רק מקישים בטלפון או במחשב וזוכים לשמוע שיעורי תורה מכל גדולי העולם, אנו רק צריכים לדעת לנצל ולדעת את חשיבות הזמן שכל רגע שחולף לא ניתן להחזיר אותו.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
לע"נ סבי רפאל בן שלום ושמחה למשפחת טטרואשוילי
יוסף בן רפאל ואסתר
שלום בן יוסף ונטלה
