פרשת "חוקת"
"זאת חֻקַת התורה אשר צוה ה' את משה"
סמיכות הפרשה "ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו" וסמוך לו "זאת חֻקַת התורה" רמז בזה שאם רוצה האדם שלא יחלל ולא יעבור על דברי התורה אל ישאל הוא שאלות. אלא, יקבל כל דבר ברצון ובחיבה ואף בלי טעם ותמיד יאמר "זאת חֻקַת התורה" וגו' גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה וזהו "אשר צוה ה' לאמר" שתמיד יאמרו כן וכך צוה ה'.
וכתב הרב "עוד יוסף חי" שבא הכתוב ללמדנו אע"פ שיש כמה מצוות שהם קשים ומרים לחומר האדם ראוי כי בעבור אהבת האדם להי"ת יהיו בעיניו מתוקים מדבש ונופת צופים: וכמו שעקד אברהם את יצחק בנו יחידו אע"פ שקשה היה לו הדבר מאד ועכ"ז עשה זאת בשמחה כמוליך את בנו לחופה, ועין במר תבכה ולב שמח. וכן מצינו ביחזקאל שאכל המגילה אף כי אינה מאכל אדם, מ"מ אכלו והיה מתוק בפיו כדבש.
ומעשה בחסיד אחד שהיה איסטניס, והיה רוחץ הפירות שבעה פעמים קודם הכניסו לפיו, וזה החסיד היה מוהל ומל את רוב ילדי העיר, ואמרו לו אוהביו: פליאה גדולה יש עליך איך תכניס ראש הברית בהיותו מלוכלך בדם לעשות המציצה, והרי ענב אחד לא תכניס אל פיך בלא רחיצה, א"ל: מאחר שדבר זה ציוַני ה' יתברך אין לי שום מאיסות בכך כלל. ונזדמן שפעם אחד השקהו הרופא משקה מר לרפואה ונתעלף מחמת המרירות. ושאלהו איך אוכל הוא כזית מרור בפסח, ואמר מפני שחביבה עלי מצות השי"ת.
ע"ז בא הכתוב ללמדנו על כל המצות שבתורה. ולכן אמר הכתוב: זאת חֻקַת התורה ולא אמר "זאת חֻקַת הפרה" משום שכל המצוות יש לקיימן אף שהם פעמים יהיו קשים ומרים וזהו שאמר הכתוב "אשר צוה ה' לאמר" חלֵק התיבה לשתיים "לא-מר" ושמור כלל זה בידיך שכל מה שצוה ה' לא יהיה מר לחומר אלא' אדרבא תרגיש בו מתיקות ועריבות.
וכתב האור החיים הקדוש וז"ל: שאם יקיימו מצוה זו, הגם היותה חוקה בלא טעם מעלה עליה הכתוב כאילו קיימו התורה אשר צוה את משה, כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצוות הבורא, וזה לך האות ואולי כי לטעם זה רצה שתתמסר להם המצוה בדרך חוקה, ע"כ.
ופי' הדברים כאשר אדם מקיים מצוות התורה מתוך טעמה עדיין זה לא אומר שהוא מכון לקיים כל המצוות כולן, ולכן אמר "זאת חֻקַת התורה" שגם המצוות השכליות יקיים אותם מתוך עבודה לה' ית'. ולכן מצוה ראשונה שמקיים הבר מצוה בהגיעו לגיל המצות היא מצוות תפילין המורה ג"כ על עבדות והתקשרות, ובזה נראה להקדים את דברי המדרש, וכן מביא רש"י עצמו לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה המצוה זאת לכם ומה הטעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה- גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
והנה לכאורה הרי רש"י עצמו בדברי המדרש בפרשה "פרה אדומה" משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך שנא' אז תבוא האם ותקנח וכו', כך הפרה מכפרת היא על חטא העגל שנעשה וא"כ יש בה טעם. אלא, כידוע שעיקר העניין בחטא העגל נצמח מחסרון אמונה, ובתיקון היא בתשובת המשקל ע"י התחזקות האמונה ולהאמין בפשטות אע"פ שלא נבין ונשיג בשכלנו וכך נקיים את כל מצוות ה'. וזהו תבוא האם שהיא חוקה בלא טעם היינו פרה אדומה, ותקנח וכפר על ענין העגל שנגרם מחסרון האמונה שבזה פגמו ג"כ, על ענין שהקדימו נעשה לנשמע ואמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וזהו ענין הנחת תפילן של יד קודם של הראש "רז" ר"ת ראש – זרוע.
ומעשה היה ברבן יוחנן בן זכאי [מדרש רבה יט-ד] ששאל גוי אחד אותו, אותם הדברים שאתם עושים בפרה אדומה נראים כמעשה כשפים שאתם שורפים בפרה את אפרו מטילים במים ומזים על טמא מת ב' פעמים ובזה הוא נטהר? א"ל רבן יוחנן: האם נכנס פעם רוח רעה בגופך, ומה רפואה עשו? אמר הגוי: היו מביאין שורש ומקטרין אותו תחת האש הזה ומזין עליו מים. אותו הדבר הפרה אדומה שהטומאה היא רוח רעה, שהיא שורה על האדם, וכשיבוא מלך המשיח יקויים הפסוק "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" והתשובה מצא חן בעניו והלך הוא לדרכו.
ומשהלך הגוי אמרו לו תלמידיו את שאלת הגוי דחית בקינה ומה תשיב לנו, אמר להם: ע"ז נאמר: "חוקה חקקתי גזירה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה", ואף שלמה החכם מכל האדם רצה לדעת טעמה וסודה ואמר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" והיא רחוקה גמט' "פרה אדומה" וכן אמר שלמה אותיות למשה.. אמר לו "וכתוב אשר דברי אמת" רק מי שרמוז שמו באשר "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת"
ובמדרש ..פרה זו מצרים, אדומה זו בבל, תמימה זו יון. אשר לא עלה עליה עול זה אדום ו"למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" ריק גמט' ש"י עולמות ננתקה את מוסרותימו – אלו תפילין "ונשליכה ממנו עבותימו" זו מצוות ציצית ויושב בשמים ישחק וכו' ונתתם אותה אל אלעזר הכהן "אל –עוזר" שהקב"ה ישחט את הפרה ולא ישאיר מהם שריד, וישראל ישארו וע"י שהוא יתחטא בו ביום השלישי שקבלנו את התורה ביום השלישי וביום הרביעי יטהר שנזכה ליום הגאולה ויום שכולו שבת מנוחה לחיי עולמים אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
