פרשת יתרו
במעמד הר סיני הייתה התגלות אלוקית מופלאה, שבה כל יהודי ראה את הקב"ה עצמו יורד על הר סיני ונותן את התורה לעם ישראל. וכך הקב"ה אומר לעם ישראל אחרי מתן תורה: "אתם ראיתם", וכפי שרש"י מפרש: "אתם ראיתם – יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין". זה כוחו הגדול של מעמד הר סיני. כשאדם שומע דברים מפי אדם אחר, גם אם הוא מאמין לו, עדיין "פעמים שלבו חלוק", היינו שיש כאן אמונה חלקית. ואולם במתן תורה "עינינו ראו ולא זר", כלשון הרמב"ם. וכשאומרים "ולא זר", הכוונה גם לאדם במדרגה הגבוהה ביותר, שאף הוא נחשב 'זר' לעומת הדיבור הישיר מהקב"ה עצמו.
אם כן, אם זכינו לקבל את התורה ישירות מפי הקב"ה, לשם מה יהודי נזקק לתיווכו של משה רבנו, "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'"? יש ליהודי קשר ישיר עם הקב"ה עצמו, ומה ההכרח שהדברים יעברו על-ידי משה רבנו? אלא שכבר לקראת מתן תורה הקב"ה מבהיר: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". מכאן שמעמד הר סיני עצמו נועד לחזק את האמונה במשה עצמו. בזכות מתן תורה ידעו בני ישראל בביטחון מוחלט שכל מה שמשה אומר הוא דבר ה'.
ההתגלות במתן תורה הייתה חד-פעמית, אך מיד אחריה הקב"ה חוזר ומעביר את דבריו אל העם על-ידי משה. יהודי אינו יכול לצפות שבכל עת יתגלה אליו הקב"ה בעצמו ויאמר לו מה עליו לעשות. רצונו של הקב"ה שדבריו יועברו אל העם על-ידי משה רבנו דווקא. כשם שהעם נצטווה לשמוע אל משה רבנו, כך מוטלת החובה לציית לממלאי מקומו של משה בכל דור ודור. התורה מצווה את היהודי לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם", וכפי שרש"י מפרש: "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו; אין לך אלא שופט שבימיך".
שילוב זה קיים גם בעבודתו הרוחנית של יהודי. יש ליהודי אפשרות לדלג על כל השלבים ולעבור בבת אחת מהמדרגה התחתונה ביותר אל המדרגה העליונה ביותר. זו עבודת התשובה, שעל-ידה אפשר ברגע אחד לקפוץ מן הקצה אל הקצה, וכפי שמסופר בגמרא על רבי אלעזר בן דורדיא, שברגע אחד התהפך מהמצב השפל ביותר לדרגה שזיכתה אותו בתואר 'רבי'. יכול אדם לחפוץ שכל עבודתו הרוחנית תהיה בדרך כזאת, של 'קפיצה', כמו תשובה המושגת ברגע אחד. על כך אומרים לו שגם במתן תורה הייתה התגלות בלתי-רגילה, אולם היא לא החליפה את העבודה המסודרת והקבועה, אלא רק חיזקה אותה. עבודת השם הקבועה צריכה להתנהל בדרך מסודרת, צעד אחר צעד ומדרגה אחר מדרגה.
(שיחות קודש)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
