פרשת משפטים
מידות טובות:
יום היארצייט של ר' נתן צבי פינקל זצ"ל המכונה הסבא מסלבודקא חל כל שנה בפרשת משפטים. ואמרו גדולים בדור הקודם, שלא לחינם סובבה ההשגחה העליונה שפטירתו תחול בשבוע של פרשת משפטים, כיון שפרשה זו ברובה עוסקת בענייני מצוות של בין אדם לחברו, והסבא זצ"ל כל חייו היו נתונים כיצד להועיל לזולת מחד, וכיצד לא לפגוע בו מאידך. הגישה התורנית המאירה לכל נושאי בין אדם לחברו ניתן לומר שהיא צברה תאוצה רבה בעקבות גדולי ומאורי חכמי המוסר, שברוב גדלותם וחכמתם ירדו לדקויות ודרישות מפליגות עד היכן צריך להיזהר וכמה יש להימנע מפגיעה כלשהי ולו באדם הנחות ביותר. כיון שעל הפסוק "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" מבואר בחז"ל כי אפילו גוי הוא נכלל בצלם אלוקים (אם כי החלק הרוחני שלו הוא נחות לעומת שלנו, אך מכל מקום גם הוא נברא בצלם אלוקים). כיון שכך נדבר על ענייני בין אדם לחברו.
במעמד הר סיני כלל ישראל קיבלו את עשרת הדברות כתובות על גבי לוחות הברית. בצד הימני של הלוחות כתובות המצוות שהם בין האדם לבוראו, ואילו בצד השמאלי כתובות המצוות שהן בין אדם לחברו. ויש להתבונן בזה. ראשית הקב"ה נתן למשה שתי לוחות צמודות כי אין אפשרות להפריד בין מצוות בין אדם למקום לאלו שבין אדם לחברו, כיון שעצם העובדה שהם ניתנו במחובר מצביעות על כך ששלימות אמתית אפשר להשיג רק בצירוף שני השטחים הללו והיא לא תיתכן בלעדיהם. כך שמי שיהיה מושלם בכל הנוגע בינו לבין בוראו, אך בענייני ההנהגה החברתית שלו הוא יהיה לקוי, הרי יש כאן פגם מהותי בצורת האדם שלו.
ויש כאן עניין נוסף – אנו יודעים כי הקב"ה מנהיג את העולם בג' הנהגות עיקריות חסד דין ורחמים. חסד הוא בחינת צד ימין, ודין הוא בחינת שמאל. על דרך מאמר רז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". שכן בעל החסד הוא מתרחב ומשפיע ממנו לסובבים אותו. לעומתו הנוהג במידת הדין נותן כפי הנצרך ותו לא. והנה מעניין שענייני בין אדם לחברו נמצאות דווקא בצד שמאל, הלא דבר הוא, מהו המסר כאן עבורנו.
וחשבתי לומר דהנה מובא באבות (א' טו') "שמאי אומר.. הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". וביאר הר' דסלר זצ"ל (הובא בשפתי חיים מידות א', עמ' שיד') היינו מצפים שעל עניין סבר פנים יפות ידבר דווקא הלל שהצטיין במידת הענווה, וכמאמרו "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום", בעוד שמי שאומר זאת למעשה זה שמאי שמידתו הייתה דין כידוע (בתור תלמיד לבית שמאי), מה ההבנה בזה. אלא מכאן מוכח שדווקא מידת הדין היא זו המחייבת לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. זאת אומרת אין עניין הארת פנים לחבר מידת חסידות או חומרא (שכך יוכלו הרוצים לטעון איננו מן המחמירים), אלא הדין מחייב זאת. וכך כתב רבינו הרא"ש (ארחות חייים נז') "אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירים".
ממילא זו הסיבה שמצוות בין אדם לחברו כתובות דווקא בצד שמאל המבטא דין, כיון שהדין מחייב אותנו להתנהג נכון עם מכרינו ובראש ובראשונה עם בני ביתנו הקרובים קרי הבעל / האישה והילדים. וכפי שר' חיים ויטאל זצ"ל כותב שעיקר החסד מתחיל בבית פנימה. מטבע הדברים האדם נמשך למעשי חסד עם המעגלים היותר רחוקים, אולם כאן עולה הדרישה להתחיל מהמעגל היותר קרוב ולאט לאט להתרחב ולהסתעף גם הלאה. כי באמת האדם נמדד במקום הרגיל והמוכר, זה שלא יוצר ריגושים של התחדשות רעננה.
בסוף פרשת יתרו (כ' כג') הפרשה הסתיימה עם הפסוק הבא "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו". וביאר רש"י שציווי זה נאמר בנוגע לכבש העלייה למזבח, שלא נבנה אותו בצורה של מדרגות שלשם העלייה יש צורך להרחיב בפסיעות, והדבר קרוב לגילוי ערווה הגם שאינו איסור ממש, אלא יש לעשותו חלק ומשופע. ומממשיך רש"י וז"ל "והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג ביזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה".
והמעניין הוא שנושא זה נסמך למתן תורה ועשרת הדברות, ולכאורה מה הקשר, אלא הוא אשר דיברנו התורה דורשת מאתנו גדלות בכל המישורים ללא שום הבדל, ושטח הבין אדם לחברו הוא כה קריטי עד כי זה נרמז בצמידות הלוחות זו לזו, ובחתימה מעניין זה בסיומה של הפרשה.
ולסיום נחתום בסיפור – בתור משגיח בישיבת "כנסת ישראל" סלבודקא, היה "הסבא" משמיע מידי פעם שיחות מוסר וועדים לתלמידיו. באחת הפעמים היה בחור שהשתעל שיעול ניכר, הסבא עצר את דיבורו ושאל מיהו הבחור שהשתעל. ולא נשמעה כל תשובה מקהל התלמידים. שאל שוב את היושבים האם הם ידוע להם מיהו ולא נענה, סירב להמשיך בשיחתו עד שיודיעו לו מיהו הבחור שהשתעל. וטען כנגד הבחורים, כיצד לא אכפת כאן לאף אחד שיש בחור שמשתעל וזה מצביע על כך שהוא כנראה לא מרגיש טוב, היכן הרגישות והאכפתיות. עד כדי כך הייתה רגישותם של חכמינו וגדולי אומתנו לזולת וצרכיו. לאורם נלך ובדרכם נצעד, וכך נעדן את עצמנו בהנהגות ישרות ונכונות.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
