'חג הסוכות'
בענין חג הסוכות הרי ידוע שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, הם היו בענני הכבוד ובסוכות הושיב השם את עם ישראל ולזכר זה גם אנו יוצאים מביתינו הקבועים אל מחוץ לבית ובכך שאנו יוצאים מהבית וגרים בחוץ אנו מבינים יותר לנפשו של העני אשר כל השנה גר בחוץ ואין לו בית ובכך נפשינו מתרככת ואנו מקבלים מידות טובות יותר ואז נותנים צדקה לעני ברוחב לב גדול יותר וזאת בגלל שאדם שעובר עינוי ומגורים מחוץ לבית מבין יותר את העני. ובכך אנו מתדמים לאברהם אבינו ע"ה שהיה מכניס אורחים.
וכן דרשו חז"ל: 'פרי עץ הדר' – זה הקב"ה, דבר אחר, 'פרי עץ הדר' – זה אברהם אבינו שהדרו הקב"ה בזקנה שנאמר: 'ואברהם זקן בא בימים'. דבר אחר, 'פרי עץ הדר' – אלו סנהדרין. ולכן ביום חג הסוכות צריך לשמוח בסוכה משום שהחסד מביא לשמחה וזה שנאמר: ושמחת בחגיך לא יכול להיות שמחה אם לא עושה חסד עם אחרים שבכך מראה האדם שהוא מבניו של אברהם אבינו.
ולכן ג"כ ישנה שמחת בית השואבה שהיו עושים בחג הסוכות שהיו שואבים מים ממעין השילוח ואין מים אלא תורה, אבל זה בא לרמז שלוקחים מים מהאדמה והמים מרמזים על חסד (והאש על הדין) ואין שמחה כשמחת בית השואבה עד שאמרו חז"ל: 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו' ולכן המים מרמזים ג"כ על חסד שזה אברהם אבינו וג"כ על התורה ש'אין מים אלא תורה' שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים' וכמו שהמים מחלחלים מלמעלה למטה ומגיעים לכל מקום כך צריך הלומד תורה להעביר את תורתו לכל מקום בחסד.
גם השמחה היא גדולה בחג הסוכות אחר שעברנו את יום הכיפורים ואנו נקיים מעוונות ואין שמחה גדולה מזו שאדם נקי מעוונות וגם בזכות היציאה מהבית יחשב לנו כגלות, והרי ידוע שגלות מכפרת על העוונות וגם יתוקן מושב לצים. וכן כאשר אדם נמצא במקום כזה בחוץ תפילתו יוצאת יותר מעומק הלב וזה מביא לו תפילה חזקה ואח"כ הקב"ה שומע לתפילתו והוא שמח אח"כ. גם נאמר 'אח לצרה יולד' כאשר ישנה צרה (לא עלינו) אדם מכיר טוב יותר אנשים אחרים והם גם כן מכירים אותו טוב יותר והם דואגים אחד לשני טוב יותר ואז נהיית אחדות בעם ישראל והאחדות מביאה לכח ולשמחה אמיתית.
ונאמר: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', הכיצד? הרי לכל אחד ישנה דיעה אחרת ואיך יש שלום? הרי לכאורה זה מרבה מחלוקת? אלא שלום הכוונה 'שלימות' כמו למשל אם נשאל אדם מה יש בעוגה? אחד יאמר קמח, אחד יאמר ביצים, אחד יאמר שמן וכו' האם הם טעו האם משקרים ח"ו? לא, אלא כל אחד משלים את השני, אבל הקמח הוא העיקר וההלכה נקבעה כמו העיקר אבל גם לדיעות האחרות יש מקום.
ויקוים בנו הפסוק 'וכל בנייך לימודי השם ורב שלום בנייך'.
הרב יוסף מוזגרשוילי הי"ו מלוד
