"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד"
ידוע ששמו של משה רבינו ע"ה, לא מוזכר בפרשה, ועל פי רוב חל ז' אדר יום פטירתו של משה רבינו בשבוע של פרשת "ואתה תצוה", והוא משום שמשה מסר נפשו בשביל עם ישראל, כדי שלא יענשו בעוון חטא העגל, שזה רק אתמול אמרו: "זה אלי ואנוהו", וקולמוס הדיו של עשרת הדברות לא נתייבשה: "ועד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו", ויאמרו אלה אלוקיך ישראל, והקב"ה אמר למשה: "ועתה הנחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", ומיד עמד משה בתפילה ואמר "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", ואמר וברמז "מספרך" מספר כ' שהיא הפרשה העשרים מפרשת בראשית וכן "אשר" גמט' 501 כמנין "תצוה".
ואמרו חז"ל (ברכות נו.) קללת חכם אפי' על חנם ועל תנאי היא באה. וכן מובא בזוה"ק שהיא אחת מג' הדברים שאם לא נזהרים בהם גורם רעה לעצמו. וכן היה נזהר דוד המע"ה שנא': "אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי". ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שמסר נפשו לכלל ישראל. ואף ששמו של משה לא הוזכר במפורש בגלוי מ"מ נמצא שמו בנסתר, ונרמז במילוי מם שין הא, והנה האותיות הנגלות שאנו אומרים זה "משה" והאותיות הנסתרות הם מ-ין-א. גמט' 101 כמנין פסוקי הפרשה. והרמז בזה שאעפ"י שגופו של משה רבינו נסתר מאיתנו כמו שכתוב, ולא ידע איש את קבורתו, מ"מ התורה שנתן לישראל שהיא נשמת האומה נגלית ונשארת אצלנו לנצח.
ואמרו חז"ל (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו 100 פעמים לשונה פרקו ל-101 פעמים. וזהו "ואתה תצוה" ת-צוה תלמד 101 פעמים כמנין "צוה" ואז לימודך יתקיים בידך, וכ"ש "הוא צוה ויעמוד", וכן נא' כי לא דבר ריק הוא "מכם". שהריקנות נובעת בגלל "מכם" גמט' 100 "ואשרי מי שבא "לכאן" גמט' 101 ותלמודו בידו" שהוא מנין ההפרש בין "זכר" 227 ל-"שכח" 328. ובעתיד נזכה לייעוד. "ישקני מנשיקות "פיהו" 101 "ננתי את תורתי ברבם ועל לבם אכתובנה, והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם" (ירמיה לא-לב).
וכן נאמ': "אשא עיני אל ההרים "מאין" -101 יבא עזרי" וכן "מיכאל" גמט' 101. ומובא במדרש וז"ל: ס"מ הרשע היה מצפה לנשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל, מה רשע אני בוכה ואתה משחק: "אל תשמחי אויבתי כי נפלתי קמתי", כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע.
ולכאורה קשה, הרי כולם בכו בפטירתו של משה ולמה פירט את "מיכאל" דוקא. ועוד, הרי אמרו: "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה" ובמה הוא התנחם והרי מ"מ הפסיד. וכמו שאמרו חז"ל עה"פ: "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו" ובגמ' (מגילה ג.) כשראה יהושע את המלאך שר צבא ה' עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו. ואמר לו: "עתה באתי" שבזמן משה רבך לא היה לי רשות לבא שהיה גדול בנבואה, אבל אני עתה באתי ואין בך די כח לדחותני, וקיבל את מרותו עליו.
אולם הענין הוא שס"מ הרשע היה מקטרג תמיד על ישראל ומשה היה סותר אותו מיד, וכן מיכאל היה סותר אותו ומלמד זכות על ישראל, ואעפ"י שנפטר משה הנה לקח את יהושע תלמידו וסמך את שתי ידיו עליו, ותלמידו חביב עליו בגופו וכל זמן שיהושע חי כאילו משה חי, ובעל הטורים נתן סימן לדבר: "אחרי מותי, "כי" השחת תשחיתון" וכתב רש"י שם: והרי כל ימות יהושע לא השחיתו, אלא כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי. ואותם שלושים שנה שהיה למשה לחיות עוד (כדעת מחלוקת תנאים, מסכת תרומות) חי אותם יהושע, וזהו שאמר מיכאל: "כי" נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע.
והנה המן הרשע הפיל פור וידו בגורל הדה, וירא כי באדר מת אבי התעודה ולא זכר כי היא עת הלידה, כי הצפינתו אמו ג' חודשים ולכן לא ידעו מתי נולד, וזכותו של משה רבינו ע"ה עומדת להם לישראל עד ביאת הגואל בב"א.
והאל אב הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה בימים ההם גם בזמן הזה "ת.צ.ו.ה" צעקת הדל תקשיב ותושיע בביאת גואל צדק בב"א.
שבת שלום ופורים שמח לנו ולכל בית ישראל יאיר ויזרח.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
