פרשת 'ויקהל'
ידוע שבפרשיות "תרומה" ו"תצוה" צוה הקב"ה למשה על המשכן וכליו, והיה זה קודם חטא העגל ועדיין לא היה שעת כושר לומר להם, משום ש- ג' פעמים עלה משה למרום, ראשונה ב- ז' סיון לקבל לוחות הראשונות וירד בי"ז תמוז וכשראה שעשו את העגל שבר את הלוחות, ואז עלה למחרת ב- י"ח בתמוז כדי להתפלל ולכפר על החטא, וירד ב- כ"ט ערב ראש חודש אלול ושוב עלה בראש חודש אלול, כדי לקבל לוחות שניות וירד ביום הכיפורים ואמר להם "סלחתי כדברך" וזה שהקהיל את כל עדת בנ"י "ממחרת יום הכיפורים היה" וטעם בזה משום שאמרו על ב' דברים "ממחרת יום הכיפורים"
א. בעניין המשפט "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם" וכן כאן לאחר שנסלח להם ענין חטא העגל."ויקהל משה " וכתב רש"י ממחרת יום הכיפורים היה ,והענין הוא לי שראה משה את התלהבות האנשים כשנתבעו להביא למשכן,חשש שמא התערב כאן,"כסף וזהב" של חשש גזילה וגניבה ובכך תיפגם קדושת המשכן ולא תהיה שלימה,לכן הקהיל אותם והזהיר על שני דברים אלו של מחורת יום הכיפורים שיהיו על דרך "משפט וצדקה".
ב. שלא יהיה זה מעוון חילול שבת או רווחים מדברים אסורים, ע"כ המתין עד יום הכיפורים שהוא זמן תשובה וחרטה ואז אמר "קחו מאתכם תרומה לה'".
ג. משה ראה בזה לרמז לישראל שלא רק ביום הכיפורים צריכים להיות חדורים במחילה וסליחה וכפרה באחדות ורעות, אלא גם למחרתו חייבים להמשיך במידות אלה, שהרי ביהמ"ק נחרב בשנאת חינם וצריך שיבנה באהבת חינם וכשם שביום הכיפורים נמצא בשלום והאחדות בנינו כש"כ "מה יפו פעמיך בנעלים" רמז "לאיסור נעילת הסנדל" כך יהי צעדינו ודרכנו טובים, וכשם שבמתן תורה התאחדו כאיש אחד בלב אחד, כך גם בתכלית ענין המשכן שהיתה לכפר על חטא העגל יהא בהקבלה ולא בפירוד לבבות אלא כמים הפנים לפני כן לב האדם לאדם.
פירש האר"י הקדוש בזה שאמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו שישים ריבוא מלאכים ונתנו לכל אחד ב' כתרים וכשחטאו בעגל נטלו מהם וקיבל משה, ע"ד שנאמר: "ומשה יקח את האהל" והיינו "הכתרים". אמנם, משה רבינו עבד נאמן יחזיר את הכתרים ו"ישמח משה במתנת חלקו" ולכן מיד הקהיל אותם ואמר להם אל תיראו ואל תתיאשו שאם תשמרו את השבת תוכלו לקבל אותם, וזהו "כל עדת בנ"י" וכן סמך לזה ענין שמירת שבת, וכידוע צריך שיהיה התיקון כעין הקלקול. בחטא העגל נא' "ויקהל העם על אהרן" וכן חטאו ב"זה משה האיש" ע"כ אמר "ויקהל משה" וכן "זה הדבר אשר צוה ה'" ועוד על מעשה העגל נא' "אלה אלוקיך ישראל" וכאן אמר בענין שמירת שבת "אלה הדברים אשר צוה ה'".
והנה המשכן והשבת באו לכפר על מעשה העגל כי היה שם שני דברים גם מחשבה וגם מעשה, המשכן כנגד המחשבה שנא' "כל נדיב לבו יביאה" והשבת כנגד המעשה שנא' "לעשות את השבת". וכל השומר שבת אפ"י עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, וכן כשהביאו זהב למשכן כיפרו על הזהב שהביאו לעגל.
וכתב הרמב"ם בריש אגרותיו, שהקב"ה נתן לנו את השבת כדי שנהיה נחים ולא טרודים להשיגו י"ת, ולהחליף עבודתינו לה' במקום עבודת פרעה מלך מצרים וזהו שאמר "וזכרת כי עבד היית כרת כי עבד היתהדים להשיגו י"ת במצרים על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת", וצוה על השבת בסמיכות למלאכת המשכן וכן אמר "ששת ימים תעשה מלאכה" בצירה ולא בקמץ ופתח והוא לקשר את המשכן למנין שבת.
וכתב הגאון רבי שלמה גנצפריד שרק מי שמאמין שהעושר והפרנסה הוא מאת ה' י"ת ואינה תלויה בכמות והשתדלות האדם, יכול הוא לנוח בשבת ומי שחושב להיפך מוטרד הוא וקשה לו לשמור את השבת, וזהו שאמר הכתוב "תעשה" ולא אתה בעצמך אלא נעשית מאליה כמאמר הזוה"ק "ומההוא שלימו כל שיתא יומין מתברכאן" וכן בזה לא יקשה בעניהן גם כן להביא תרומה למשכן כי מידו הכל והעושר והכבוד מלפניו.
ונסיים בדברי הזוה"ק "אשריו ואשרי חלקיהם של כל אלה שמשתדלין ולומדין תורה ביום השבת" כמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרין ליה'" וזהו ויקהל משה את כל עדת בנ"י "עדת" לשון עדיים ועטרה, וכן אותיות "דעת","ומלאה הארץ דעה את ה' כמים למים מכסים " ע"י משיח צדקנו בב"א.
הרב יעקב בוטראשוילי שליט"א מלוד
