פרשת "חקת"
"קח את המטה וגו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע" והנה "באור החיים הקדוש" מובא מה היתה שגגתו של משה בענין זה, שבסופו נגזר על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ, והביא עשרה פירושי מפרשים ודחה את כולם ואלו הן בקצרה:
א. רש"י פרש נאמר להם דברו והוא הכה, ב. ר' אברהם אבן עזרא פירש השגגה היתה שלא נתנה הסלע מים עד הכאה שניה בסיבת הריב איבד את הכוונה בפעם הראשונה. ג. [שם]הכה פעמים. ד . [שם] לא אמרו שירה על המים. ה. [שם]הקפדה היתה שאמר לב"י "שמעו נא המורים". ו. הרמב"ם פירש כעס על העדה וחשבו שה' כעס. ז. ר' חננאל והרמב"ן פירשו אמר נוציא לכם מים ולא אמר יוציא לכם. ח. ר"מ הכהן הביאו ראב"ע פירש על שאמר משה "המן הסלע הזה" וחשבו האנשים שלא יוכל ה' להוציא מים מן הסלע הזה שהם בחרו. ט .ר' יוסף אלבו הקפדה היתה שלא נתעוררו משה ואהרן מעצמן להוציא מים לעדה מורה על מיעוט בטחון. י .בעל מעשה ה' פירש, היה ויכוח בין משה וישראל מאיזה סלע להוציא מים,ונתכעס משה וזרק המטה ובדרך מקרה הכה בסלע.
ולאחר שדחה אור החיים הקדוש את כל העשרה פירושים כתב יש להעיר ג' דברים. א .למה נצטוה לקחת מטה, כיון שהוצאת המים בדיבור לבד? ב. למה חזר לומר והוצאת להם מים אחר שאמר ונתן מימיו? ג. למה הוצרך לומר פעם שניה מן הסלע?.
והרחיב הרב בענין זה הרבה והחפץ יראה שם, ובקצרה העלה למסקנה את עומק הדברים שאם היו משה ואהרן נכנסים לארץ והיה משה בונה בית המקדש לא היה נחרב בית המקדש לעולם ואם ירשיעו בני ישראל יצטרך להוציא חמתו עליהם חס ושלום, לזה אמר "לכן לא תביאו" שאם ירשיעו יוציא חמתו על עצים ואבנים של בית המקדש ולא יכלו בני ישראל ח"ו. ואולם בפירוש יונתן בן עוזיאל כתב קח את המטה ותשביעו שניכם את הסלע בשם המפורש שיוציא מים ואם יסרב אז יכה אותו, משה לבדו במטה ויוציא מימיו [ודקדק מרן החיד"א] "ודברתם" לשון רבים הכונה על משה ואהרן, והוצאת להם מים לשון יחיד [הכוונה על משה] וסיים יונתן בן עוזיאל ומשה הכה פעמים פעם א' יצא דם פעם ב' יצאו מים רבים, ובגלל שלא דברו ואל הסלע לכן לא תביאו וגו'
ובספר "ילקוט ראובני כתב בשם הספר כלי חמדה" על צד אחד של המטה היה שם הקדוש המיבש את המים ועל צד השני היה שם הקדוש המביא מים ומשה היה טועה ויך את הסלע תחלה על צד המייבש ולכן לא הוציא מים עד פעם שנית,וכשהכה משה בסלע רבו המחלוקות בישראל וכן נקרא סלע המחלוקת [שם בשם מדרש]
והקשה הרב "כלי יקר" למה לא אמר מטך אלא אמר קח את "המטה" בתוספת "הא" הידיעה? רוצה לומר קח את המטה של אהרן שהנחת למשמרת לפני העדות ויוצא פרח ויצץ ציץ וימול שקדים בלי מים ונעשה בו קידוש ה' פעם אחת,תעשה בו עוד הפעם קידוש ה'.
ובספר "אהבת חיים בשם כסא רחמים" כתב ומשה שבא לכלל כעס שאמר "שמעו נא המורים" גו' בא לכלל טעות ושכחה,ברמז "המה מי מריבה" גמטריא "שכחה כ"ד" הרומז לכ"ד ספרים ותורה שבעל-פה עליהם, שזה מטהר וזה מטהר וזה פוסל וזה מכשיר גרם לסלע מחלוקת "יען לא האמנתם בי להקדישני".
לומדים מכאן כמה דברי מוסר: א .הבא לכלל כעס בא לשכחה צריך שיהיה אדם בבחינת קשה לכעוס. ב. גם אם יהיה אדם ליבו קשה כסלע לשון רכה תשבור גרם בבחינת ודברתם אל הסלע לרכך את לבו. ג. מצווים אנו על קידוש ה',כמו שכתב רש"י [פ' יב'] להקדישיני שאילו דברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע, אינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום ק"ו אנו שמצווים אנו על התורה והמצווות שצריכים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את דברי תורתו ולקדש שמו יתברך.
ונזכה כולנו כל בני ישראל הקדושי לעשות רצון ה' כרצונו ולעובדו בלבב שלם,בבחינת "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" אפשר לומר בס"ד "לראש פנה" ר"ת לעשות רצון אבינו שבשמים פינו נקדש ה' אמן כי"ר
הרב זבולון טוריקאשוילי רב בקהילה הגרוזינית אזור ד' אשדוד מחבר הספר מקוה ישראל.