הרב מאיר גור בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

הרב מאיר גור בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

פרשת תולדות

אחד מהנושאים המרכזיים בפרשה שלנו הוא מכירת הבכורה של עשו ליעקב. מכירה שהוא עתיד להצטער עליה. למה הסכים עשו למכור את בכורתו?
עשו מגיע מן השדה כשהוא עייף. אומרים חכמים עייף מרציחה. את מי הוא רצח? עשו היה איש ציד ואיש שדה. מהיום שבו הוא החל לצוד ולצאת לשדות, הוא קיבל איום מנמרוד שהיה גיבור גדול וכולם היו יראים מפניו. נמרוד שאל את עשו, 'מי התיר לך לצוד?' התפתח ביניהם וויכוח וסכסוך והם קבעו מועד להילחם בו. לפני שיצא עשו להילחם בנמרוד הוא בא להתייעץ עם יעקב. הוא אמר לו שכל עוד נמרוד לובש את בגדיו של אדם הראשון עליו, לעולם לא תוכל להביס אותו.
בעורמה ובתחבולה גרם עשו לנמרוד להוריד את בגדיו, והוא לבש אותם בעצמו. כך הוא ניצח אותו והרג אותו. החברים של נמרוד רצו לתפוס את עשו ולנקום בו, אך הוא הצליח לברוח. אחרי הבריחה הזו, הגיע עשו ליעקב כשהוא עייף. זה היה לאחר שהוא הרג את נמרוד.
באותו יום אברהם אבינו נפטר. הקב"ה הבטיח לו שהוא יסיים את חייו בשיבה טובה. אומרים חכמים שהשיבה הטובה היא שהאדם רואה את כל צאצאיו הולכים בדרך טובה וחלילה לא להיפך. כך לפני שנכדו עשו החל להתקלקל ולעבור על כל העבירות שבתורה, אברהם אבינו כבר לא ראה זאת.
עשו רואה את יעקב מבשל תבשיל והוא שואל אותו, למה אתה מבשל את התבשיל הזה דווקא? יעקב מבשר כי אברהם, הסבא, הלך לעולמו ולכן הוא מכין עדשים. העדשים הם מאכל שנהוג להאכיל בהם את האבלים. כיוון שצורתם עגולה זה בא לרמוז על כך שהאבלות היא גלגל החוזר בעולם. ועוד העדשים אין להם פה, כך צורתם, לרמוז שלאבל אין כעת פה, שאסור לדבר.
ואז אומר עשו לעצמו לאחר שהוא שומע כי אברהם אבינו נפטר. 'אף באותו זקן פגעה מידת הדין? אם כך, אין כאן לא מתן שכר ולא תחיית המתים'. זו הייתה המסקנה שלו. בעיניו הוא לא ראה עתיד ולא צורך לדאוג לעתיד. כשיעקב מבקש את הבכורה עשו אומר לעצמו, 'כל יום אני נמצא בסכנת חיים ביער, מי יודע אם אני אזכה לירש את אבי'. שוב הוא אינו רואה למרחוק, הוא מעדיף את הרגע.
ואז הוא שואל את יעקב, מה טיבה של עבודה זו?' הוא מתכוון לעבודת הכהונה שעדיין הייתה מיוחסת לבכורות ועברה ללוויים לאחר חטא העגל. יעקב אומר לו כי סכנה גדולה יש בה, מי שעובד כשהוא שתוי ביין או פרוע ראש, יכול להתחייב מיתה.
ואז הוא אמר לעצמו, 'הנה אנכי הלך למות ולמה זה לי בכורה'. להיכנס בסכנה בכל יום, ביערות ובשדות כשהוא צד בעלי חיים, לא הייתה לו בעיה. אבל לעבוד את הקב"ה הוא חשש כיוון שיש חיוב מיתה על עבירות מסוימות. 'אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה?'
עשו איבד את בכורתו, את עולמו ואת כל עתידו, הוא וכל צאצאיו לדורי דורות, בגלל שהוא לא ראה טעם ותועלת בעבודת השם. אדם לעולם לא ירדוף אחר דבר שהוא לא רואה בו תועלת. המלבי"ם הקדוש כותב "שבטבע האדם כשעושה דבר שלא יבין תועלתו, לא יעשהו בנפש חפצה". אין לאדם שום חשק לבצע פעולות שהוא לא מבין מה תכליתן.
חוסר תכלית מוביל לחוסר עשייה. האדם צריך להשתדל להבין ולגלות מה הוא עושה ולמה, עד כמה שהוא יכול. כשהתועלות מהמעשים שלו, או חלילה להיפך, הנזקים העלולים לצמוח מהמעשים שלו, יהיו ברורים מספיק ומוחשיים, זה ישפיע על אורח חייו של האדם.
אם אדם היה יודע למשל, שברגע שהוא עושה מצווה, באותו רגע ממש, הוא מוקף באוויר גן עדן ואם חלילה להיפך אז להיפך, כמו שכותב ר' חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים בשער א'. אומרים חכמים שנכנס יעקב אל אביו יצחק להגיש לו את המאכלים, נכנסה עמו רוח גן עדן. ויצחק אבינו הרגיש בכך, כיוון שהוא זכר את ריח גן עדן מכיוון שהוא היה שם כמו שאומרים חז"ל.
כמו שאומר הפסוק: "ויגשוישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'". כך קורה בכל פעם שהאדם מקיים מצווה. המצוות מטהרות את האדם ואת נשמתו, הן מטהרות את העולם כולו ושפע של ברכה הן מוריקות על האדם לדורי דורות. שרואים תועלת ממעשי המצוות ולימוד התורה, זה מוביל לפעולה. שהתכלית של התורה והמצוות ברורה, עושים הכול בנפש חפצה.

הרב מאיר גור הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*