פרשת "ניצבים וילך"
לא פעם ולא פעמיים נשמעת טענה מאנשים שונים, כי הם רוצים מאד לקיים את התורה והמצוות, אלא שהדבר קשה להם והם לא מסוגלים לעמוד בנטל המצוות שמחייבת התורה. פרשתנו מלמדת כי ההפך הוא הנכון. נדמה כי הפסוק המחייב יותר מכל את קיומה של התורה והמצוות, והמופיע בפרשתנו הוא הכתוב: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". הכתוב הנ"ל, הוא תביעה גדולה על כל אחד ואחת מאיתנו. התורה – שהיא תורת אמת – היא עצמה מעידה שהדבר הוא קל ואין קושי מיוחד להגיע לידי קיום כל התורה והמצוות.
אך כאן נשאלת השאלה, האם באמת קל כל כך לקיים את התורה והמצוות. הרי כל אחד יודע בנפשו עד כמה הדבר קשה לקיים את כל פרטי המצוות ודקדוקיהן – דאורייתא ודרבנן, חיובים ואיסורים, תקנות וסייגים, הלכות ומנהגים. אם כן, הטענה של האנשים הללו שקיום המצוות הוא נטל כבד עליהם לכאורה מוצדקת.
לאמתו של דבר, אין במסגרת מאמר קצר זה לענות על שאלה כל כך מהותית שאחד מגדולי וגאוני עם ישראל בכל הדורות חיבר על כך ספר שלם, הלא הוא רבינו הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל שו"ע הרב), שחיבר את ספר התניא קדישא שנועד לכוון את האדם במסילה העולה בית קל כפי שמבאר רבינו בפתיחת הספר, כי אדם הצועד בדרכו זו אכן בנקל לו לקיים את כל התורה והמצוות – דאורייתא ודרבנן לכל פרטיהם. אך כאמור, אין ביכולת מאמר קצר זה לתמצת את משנתו של אדמו"ר הזקן בנוגע לשאלה יסודית וחשובה זו, לשם כך יש לעמוד על שיטתו מתוך הספר ובוודאי שהלומד ימצא מזור לנפשו.
אך בכדי להמחיש את אמיתות הדברים, ניתן למליץ על כך את אשר ארע עם הגאון רבי זלמלה מווילנא זצ"ל, אחיו של ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל. איש פלא היה ר' זלמלה, הוגה בתורה ועוסק בה ימים ולילות – כאשר זו שגורה בפיו כנתינתה מסיני. מעשה שהיה, בלילה אחד מלילות החורף הקרים, בעודו עסוק בלימוד סוגיא סבוכה מאין כמותה נזכר לפתע כי פתרון הסוגיא נמצא בספר מסוים העוסק בנושא זה. אך דא עקא, שהספר נמצא הרחק מבית המדרש בו למד ושכן בבית מדרש נידח בקצה העיירה בה התגורר בפרוור ווילנא. אך לא איש כר' זלמלה ירתיע אותו השלג או הקור השורר בחוץ, וחיש מהרה קם ממקומו ויצא לדרך כשפניו מועדות לבית המדרש בו מונח הספר המבוקש.
כאשר הגיע לבית המדרש, פתח את הספר ופניו נהרו על שהצליח להבין את הסוגיא על בוריה והבעיה באה לפתרונה. ר' זלמלה חזר למקומו רק בעלות השחר, מפאת הדרך הארוכה והשלג הכבד שהערים בדרך קשיים לא מבוטלים. כאשר ראו זאת האנשים ושאלוהו, האם כל המאמץ הזה היה שווה בשביל לעיין בספר כל שהו לרגע אחד, כאשר עליו לצעוד אחר כך קילומטרים רבים בשלג ובקור? אך ר' זלמלה לא הבין את השאלה וענה במתק שפתיו: הלא הכתוב אומר: "לא בשמים היא לאמר: מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה" וכתב על כך רש"י במקום: שאילו הייתה בשמים, צריך היית לעלות אחריה וללמדה! והכתוב ממשיך: "ולא מעבר לים היא לאמר: מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשה", שאילו הייתה מעבר לים היה עלינו לעבור אורחות ימים על מנת להשיגה. אם כן, עתה כאשר היא בבית המדרש מרחק הליכה – וכי לא חובה עלינו להתאמץ ולהשיגה גם שם?!
נראה שמסיפור זה ניתן ללמוד עד כמה דברי התורה אכן נכונים, ואין הדבר תלוי אלא ברצוננו. כלומר, דבר שאדם רוצה בו ומעוניין להשיגו, הרי בוודאי שהוא יתאמץ עבורו גם מאמצים גדולים ומרובים, ובוודאי שאם הדבר דורש מאמץ קל האדם לא יהסס מלעשותו. השאלה היא במה אנו רוצים ובמה אנו מתעניינים באמת. מסופר שפעם אחת, נכנס הרבי הרש"ב (מליובאוויטש) לאביו הרבי המהר"ש, ובפיו שאלה בנושאי "עבודת ה'" – כיצד ניתן להגיע לדרגא מסוימת ב'עבודה' עליה דובר במאמר אחד אותו למד הרבי הרש"ב. השיב לו אביו הרבי המהר"ש: "על ידי התבוננות בהעמקת הדעת". שאל על כך הרבי הרש"ב: הרי כבד מאד לעמוד על השגה זו?! השיבו אביו: אם הדבר בנפשך ונוגע לך באמת – תשיג זאת היטב. ראיה לדבר, מן התורה: הרי תנאים ואמוראים דנים בתלמוד בכל מיני טענות שונות שיכולים להעלות עמי הארצות ונשים וקטנים, ולעיתים נשאלת השאלה, האם באמת הנשים והקטנים היו יכולים להעלות על הדעת טענות כל כך מורכבות ומתוחכמות? אלא התשובה היא – הסביר הרבי מהר"ש – שכאשר הדבר נוגע באמת, גם חלושי הדעת יכולים להמציא סברות מחוכמות ושכלים עמוקים. ללמדנו שאנו רק צריכים לרצות ולעשות מאמץ בכיוון – ואז הקדוש ברוך הוא פותח שערי בינה ודעת להבין בתורה, להשכיל ולהתקרב אל ה' באמת.
הרב ברוך ציקואשוילי הי"ו כפר חב"ד
