פרשת נח
"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".
אמרו רבותינו ז"ל במסכת סנהדרין (קח, א), שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. ואין זה רק בדור המבול, אלא בכל אדם, כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה לג, ג): סאה מלאה עוונות – גזל מקטרג בראש. כלומר עוון גזל הוא המקטרג הגדול, והוא מעורר על האדם עונשים.
עוד אמרו (שמות רבה כב, ג): צָרִיךְ אָדָם לְטַהֵר לִבּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וְכֵן אִיּוֹב אָמַר (איוב טז, יז): "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי יֵשׁ תְּפִלָּה עֲכוּרָה? אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּגָזֵל, הוּא קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ עוֹנֶה אוֹתוֹ, לָמָּה? שֶׁתְּפִלָּתוֹ בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יג): "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר" וגו'. אֲבָל אִיּוֹב שֶׁלֹא הָיָה בַּעֲמָלוֹ גָּזֵל, הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, לְכָךְ אוֹמֵר: "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי", לְפִי שֶׁאֵין עָוֶל בְּכַפַּי וּבַעֲמָלִי, "תְּפִלָּתִי זַכָּה". אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא: מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהַגָּזֵל בְּיָדוֹ תְּפִלָּתוֹ עֲכוּרָה? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טו): "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו' אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ", מִפְּנֵי מָה, שֶׁ"יְּדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". וּמִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל תְּפִלָּתוֹ זַכָּה? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כד, ד): "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב", מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? (תהלים כד, ה-ו): "יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'… זֶה דוֹר דּוֹרְשָׁיו".
ועוד כתב בספר "פלא יועץ", שמי שיש בידו גזל צריך לחזור בגלגול כדי לשלם. ובספרו "אורות אלים" הביא את המעשה הבא: רבים מעמי הארץ נעשה להם כהיתר להיות לווים על מנת שלא לפרוע. ועל כן אגיד את אשר ראיתי רשום בכתב בשבחי הרב אדוננו רבי ישראל בעל שם טוב, שפעם אחת הלך הבעל שם טוב אצל סוחר אחד שהיה אוהבו, וראה בין סוסיו סוס אחד קטן, וביקש ממנו שייתן לו את הסוס במתנה. ענה לו הסוחר כי קשה עליו בקשתו, כי הסוס הזה שוה לו הרבה למלאכתו, כי סוס זה עושה מלאכה פי ארבע מסוסים אחרים. ואחר כך ביקש ממנו הבעל שם טוב שיראה לו את שטרותיו, שטרות של אנשים החייבים לו כסף, וראה הבעל שם טוב שטר אחד בין השטרות, וביקש ממנו שייתן לו שטר זה במתנה. והשיב לו הסוחר: מה צורך לך בשטר זה? אין הוא שווה כלום, כי כבר לפני שנים רבות נפטר הבעל-חוב, ואין תקוה לפרוע שטר זה ממנו. אמר לו הבעל שם טוב: אף על פי כן תן לי אותו! נטל הבעל שם טוב את השטר וקרע אותו, ומחל לו הסוחר על החוב. ותיכף הוליך הבעל שם טוב את הסוחר לחזור ולראות את הסוסים, וראה שאותו סוס קטן מת! וגלה אז הרב בעל שם טוב את הסוד, שמפני שהבעל חוב לא יכול היה לפרוע את חובו, נכנסה נפשו של הבעל-חוב בגלגול בסוס הזה, כדי לפרוע את החוב על ידי טרחתו ועמלו. ולכן עבד בכח גדול, יותר מכל הסוסים. אך עתה שנמחל לו החוב, הלך לו למנוחתו. עד כאן.
וכתב בפלא יועץ: וידוע שגזל הגוי חמוּר מגזל ישראל, שנלווה עמו גם עוון חלול השם החמור. וכתבו המקובלים, שישראל הגוזל את הגוי, גורם שהשר של הגוי יגזול שפע מהקדושה אל הקליפה!!! ואף על פי שהלכה היא (שו"ע חושן משפט סימן שמח סעיף ב) "טעות הגוי מותר" (שאם הגוי טעה בסכום הקניה/המכירה, אין חובה להחזיר לו), אבל אסור להטעותו. ואפילו למכור לו נבילה ולומר לו שהיא שחוטה, או ליתן לו מעות מזויפות ולומר לו שהן יפות, או לערבם עם טובים וכדומה, הכל אסור, וגזל גמור נקרא. עד כאן.
וצריך גם להזהר שלא להשתמש בחפציו של חבירו ללא רשותו, כי הלכה היא ש"השואל שלא ברשות, גזלן הוא".
על כן יזהר האדם שלא יבוא לידי גזל, וילמד דינים והלכות כיצד להזהר מזה, כי בקלות אדם נכשל בזה: לווה ואינו משלם, משתמש שלא ברשות, מרמה/מטעה בקנייה או במכירה, מזיק ואינו משלם, ועוד ועוד. ואם יש גזל בידו, ימהר להשיבו, וכמו שכתוב בתורה "והשיב את הגזלה אשר גזל". ומי שאינו יודע ממי גזל, יפזר מממונו לצדקה ויעשה צרכי רבים, באופן שאולי גם הנגזלים ייהנו מכך, ובזה גם יפטר מגזל הגוי (שולחן ערוך חושן משפט שנט, א). ומי שאין ביכלתו לשלם, יבקש מחילה, וישפוך נפשו לפי ה' ("אורות אלים", שם). ויהי רצון שנזכה למאמר הכתוב "נקי כפים ובר לבב… ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו". שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
