פרשת בראשית
בסימנא טבא
"וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" שואל רש"י, לכאורה מדוע שיח השדה טרם היה בארץ ועשב השדה לא צמח והרי למדנו שהקב"ה ברא את עצי ועשבי השדה ביום השלישי ככתוב בפס': 'ותוצא הארץ דשא וכו', וא"כ, הרי היו בארץ? ומבאר רש"י שעשבי השדה נבראו, אבל לא יצאו מעל פני האדמה עד יום ו' שבו נברא האדם וכשנברא האדם והבין בטובת הגשמים התפלל עליהם ורק אז יצאו עשבי השדה. לומדים מכאן יסוד עצום, הקב"ה ברא את כל עצי ועשבי השדה וכל התכלית שנבראו כדי לצאת מעל פני האדמה אבל כל עוד לא התפלל האדם אפילו דבר שהיה מגיע לעולם לא היה מגיע אילולי תפילתו של האדם.
אנו נמצאים בתקופת 'אחרי החגים' ישנם אנשים שחושבים שבר"ה נגזר דינם לחיים טובים ולשלום ולא צריך להתפלל יותר חלילה וחס וכן להיפך אם נגזרו ונחתמו כבר גזירות רעות מה תעזור התפילה? אלא צריכים תמיד לזכור את הגמ' במסכת (ר"ה יח.) 'אמר רמ' שניים שחלו, וחוליים שווה! וכן שניים שעלו לגרדום, זה נתרפא וזה לא נתרפא זה ירד וזה לא ירד מפני מה? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה', מסביר רש"י מה זה התפלל ונענה? משום שכיון לבו, והשני לא כיון לבו.
ונביא עוד גמ' בעניין מעלת התפילה. 'אמר ר"י צעקה יפה לעולם בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין', וזו הזכות שיש לאיש ישראל שיכול לשנות גזר דינו ע"י התפילה וצריכים להתחזק בענין זה ולא להישבר ולהתייאש ולחשוב שה' לא שומע חלילה. ובזמן שמתפלל ידע שצריך להתפלל בהכנעה ובענווה כמו שאומרים בסליחות כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ובזכות זו אל תשיבנו ריקם מלפניך.
וכמו שמספרים על אותה עיירה שהיו חיים תושבי המקום בידידות גדולה עשירים ועניים כאחד. נתקנא בהם השטן ואמר היאך העשירים מכבדים כך את העניים? הכניס בעשירים רוח שטות וחשבו אין זה לכבודנו ולמעמדנו להתפלל יחד עם העניים ודלת העם. עמדו ותקנו תקנה שהעניים לא יוכלו להתפלל יותר בביה"כ
שהם מתפללים בו ומאותו היום לא היה לעניים היכן להתפלל והיו שרויים בצער גדול ובעצבות גדולה. יום אחד הגיע חזן דגול לאותה עיירה ראה את העניים והנה פניהם נפולות, שאלם לפשר הדבר וספרו לו על דבר הגזירה. אמר להם החזן, תנוח דעתכם אני יטפל בגזירה הזו, אמר ועשה. בבוקר יום השבת ניגש החזן שהיה לבוש כאיש עסקים עשיר לגבאי ביה"כ וביקש ממנו לעלות חזן בתפילת שחרית, הגבאי שהתרשם ממראהו המרשים של החזן ומיופי תארו נענה מיד לבקשתו והעלה אותו לחזן. התחיל החזן נשמת כל חי וכשהגיע למילים 'שוועת עניים אתה תשמע' וכו', שינה החזן ואמר שוועת עשירים אתה תשמע צעקת העשיר תקשיב ותושיע, מיד תיקנו אותו כל מתפללי בי"כ ואמרו לו שוועת עניים, אך הוא חזר שוב על אותו 'הטעות' ג' פעמים עד שרצו להוריד אותו מן התיבה, ואז הסתובב אליהם החזן ואמר להם ישמעו אוזניכם מה שפיכם דובר, הקב"ה שומע את שוועת העניים ואת צעקתם ואתם גירשתם אותם מבי"כ, דווקא הם מתפללים בהכנעה ובלב שבור ולא כתפילת העשיר, והקב"ה אוהב תפילה זו ואתם סולדים מהם ומתפילתם. מיד חזרו בהם בני העיר הגבירים ובטלו את הגזירה ולעניים הייתה הרווחה.
לכן צריך האדם לדעת הקב"ה רוצה שנתפלל מתוך הכנעה ושפלות כעבד לפני המלך. וכך אומרת המשנה ברכות (ל:) אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ומסביר רש"י כובד ראש הכנעה, וכך נפסק גם בשו"ע בשני מקומות (צג-ב) 'לא יתפלל אלא מתוך אימה והכנעה ולא מתוך קלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס אלא מתוך שמחה' וכן בסימן (צח-ג) יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ולא תראה עליו כמשוי ומבקש ליפטר ממנה, ומבאר שם המשנ"ב שיבקש דרך תחנונים ויבקש רחמים על עצמו.
ונסיים בדברי המלבי"ם בענין קבלת התפילה, אומר דוד המלך (סט-יד) 'ישיחו כי יושבי שער ונגינות שותי שיכר' כולם היו לועגים לדוד על כל הצרות הקורות אותו מצד אנשי ביתו ואנשים מבחוץ ואפילו שותי השיכר היו צוחקים למצבו אבל אומר המלבי"ם ההמשך הוא 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון' דווקא בזמן שכולם בזים ולועגים לך ואתה מעביר על מידותיך ושותק זוהי שעת רצון לקבלת התפילה, כמאמר דוד 'עת רצון'. ועוד נאמר: 'יקללו המה ואתה תברך' בזמן שאנשים בזים ומקללים אתה תברך ע"י שהאדם יעביר על מידותיו.
לכן נתחזק כולנו בעניין התפילה ונדע לפני מי אנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו ברצון אמן.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
