פרשת "במדבר"
אתייחס לשלושה דברים המובאים בפרשתנו :
א. חינוכו של עם ישראל, שה' הוציאו ממצרים מעבדות קשה בפרך, נעשה בתוך ארבעים שנות שהייתו במדבר. חינוך זה, כבר מראשיתו בהקמת המשכן, הדגיש את החובה לעשות הכל "כאשר ציווה ה' את משה". ח"י פעמים מודגשים בפרשת פקודי (סוף ספר שמות), – שכל חלקי מלאכת המשכן והרכבתו נעשו "כאשר ציווה ה' את משה". "וידבר ה' אל-משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את-ראש כל-עדת בני-ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל-זכר לגלגלותם: מבן עשרים שנה ומעלה כל-יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרון:" (במדבר, א', א'-ג'). נאמר "באחד לחודש השני בשנה השנית", כי בחודש הראשון באחד לחודש, בשנה השנית הוקם המשכן; ובארבעה-עשר בו, בין הערביים, הוחג הפסח. מיד באחד לחודש השני, החלה ההתארגנות למסעות הנדודים במדבר בדרך לארץ-ישראל. מתעוררת שאלה – כיצד יכלו להיות כפויי טובה לה' המוציאם בניסים גדולים, באותות ובמופתים, בוקע ים להעבירם בתוך הים ביבשה; ומטביע בתוכו את רכב מצרים וחילו הרודף אחריהם; זן אותם במן, במים ובשר שלווים; והשיא בא לידי ביטוי, במתן לוחות הברית. לאור כל זאת, קשה להבין כיצד נכשל העם וחוטא במחולות העגל? על כן, פתיחת ספר במדבר מדגישה שעושים "ככל אשר ציווה ה' את-משה כן עשו" (א', נ"ד). כמו בהקמת המשכן, כך, בהתארגנותם לחנייה סביב למשכן, "והלווים לא התפקדו בתוך בני ישראל, כאשר ציווה ה' את-משה: ויעשו בני ישראל ככל אשר-ציווה ה' את-משה כן-חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על-בית אבותיו:" (במדבר, ב', ל"ג-ל"ד). פירושו של רבינו אברהם אבן-עזרא" לפסוק ל"ד: "ויעשו כן בני ישראל, כל ימי המדבר". וכך, גם בסוף ספר במדבר (ל"ו, י') "כאשר ציווה ה' את-משה, כן עשו בנות צלפחד:"; ובפסוק החותם את ספר במדבר : "אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה' ביד-משה אל-בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו:" (ל"ו, י"ג). בפרשת מסעי האחרונה בספר במדבר מסוכמים 42 מסעות הנדודים במדבר. בגימטריה 42 = מ"ב = ב"מ. ניתן אפוא להבחין, כי ספר במדבר – משמעותו שב"מ-דיבר. ב-42 המסעות עבר העם סדרת חינוך שהיתה קשורה בהתנסות במ-דיבר, במדבר, לקראת הכניסה לארץ-ישראל.
ב. בכל חברה יש, בדרך כלל, שלוש שכבות: חלשים, בינוניים ומחוננים. המחוננים אינם מתפקדים בשכבת הבינוניים. הלוויים במדבר היוו את שכבת המחוננים על פי הקביעה של משה בברכתו: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". (דברים, "וזאת הברכה"). "והלויים יחנו סביב למשכן העדות ולא-יהיה קצף על-עדת בני ישראל, ושמרו הלויים את-משמרת משכן העדות" (במדבר, א', נ"ג). "וידבר ה' אל-משה במדבר סיני לאמור: פקוד את-בני לוי לבית אבותם למשפחותם, כל-זכר מבן-חודש ומעלה תפקדם" (במדבר,ג', י"ד-ט"ו). רש"י: " מבן חודש ומעלה, משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש". רשב"ם: "כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם. לפי שהיו באים לפטור את הבכורות שחייבין פדיון מבן חודש ומעלה, לכן גם מניינם מבן חודש". מפקד לויים נוסף "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן-חמשים שנה, כל-בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד:" (במדבר, ד', ג'). הלויים בני עשרים שנה ועד בן שלושים קיבלו הכשרה מיוחדת לתפקידם המקודש והאחראי שדרש מאמצים לא קלים לעשרים שנה משלושים שנה ועד חמשים שנה. רש"י לפרשת בהעלותך (ח', כ"ד), מוסיף "מבן עשרים וחמש בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים, ובן שלושים עובד". מבן עשרים ועד בן עשרים וחמש למדו כנראה, בני הלויים הלכות צבא, ככל שבטי ישראל, שהתנסו במסלול ההדרכה הצבאית בגילים אלה.
ג. "הספר נקרא בפי התנא רבי חנינא בן גמליאל (סוטה, ל"ו, ע"ב), חומש הפקודים " (פתיחה לספר במדבר של הנצי"ב מוואלאזין). פרשתנו ופרשת פנחס מדגימות את שם הספר, במפקדים המוזכרים בתוכם. בהפטרה לפרשתנו מספר הושע, נאמר: "והיה מספר בני-ישראל כחול הים אשר לא-ימד ולא יספר". נבואה זו נצרכת מאד ליום הזכרון לשואה ולגבורה, שהתייחדנו עמו לפני שבועות מספר. יום הזיכרון הזה מזכיר שואת עמנו שבו נספו ששה מיליון מבניו הי"ד ! (כשליש מהעם). מי יתן ונהיה ראויים בס"ד להתגשמות נבואתו של הנביא הושע. .
המציאות של המדבר, יש בה ריחוק מהרבה מותרות גשמיות; ההתנסות בנסיבות שמצויות במדבר, שמשה פרוזדור ללימוד העדפת קניינים רוחניים על קניינים גשמיים (שאינם פסולים כל עוד הם במידה, מבוקרים ומרוסנים). כל הליכתנו בימי ספירת העומר, – היא בבחינת הליכה מפריקת עול שעבוד גשמי (שחווה עמנו ביציאת מצרים, ולשם כך, אנו חוגגים את חג הפסח) לעבר התכלית העיקרית – והיא, קבלת עול מלכות שמיים שנובעת מ-קבלת התורה בהר סיני. יהי רצון שנזכה בקרוב, בחסדי ה' יתברך, להתעלות רוחנית מכאן ולהבא, בזכות מאמצים מחודשים בתחום הערכי-רוחני.
ליקט וערך – ר' מיכאלי רפאל – ש"צ בית כנסת "בית מיכאל", אזור ו', אשדוד
