פרשת וירא
בפרשתנו: "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח, יז-יט)
נשאלת השאלה, מדוע צריך הקב"ה לספר לאברהם את אשר הוא עומד לעשות לאנשי סדום, וכי בכל דבר ודבר שקורה בעולם היה הקדוש ברוך הוא 'מעדכן' את אברהם אבינו עד כדי שאם לא יספר לו כעת על כך שהוא עומד להפוך את סדום ועמורה יחשב הדבר כאילו 'כיסה' מאברהם את הדבר, ומקום לפגיעה יש כאן?!
רבנו אור החיים הקדוש ביאר, אמר הקב"ה, הרי אברהם הלך למלחמה עם כדרלעומר והמלכים, אברהם חירף את נפשו והציל את סדום ואנשיה, אין אני יכול לעשות בהם דבר בלא שאודיע אותו על כך קודם לכן, כביכול רכש אברהם סווג של 'בעלות' ו'אחריות' עליהם, נוגע אליו הדבר לידע מה נעשה בהם, אין ראוי להשאירו בלא שידע את מה שנעשה עמהם!
ועדיין יש מקום לשאלה, מה רווח ימצא אברהם אבינו בידיעה זו, וכי עניין טכני וגרידא הוא, לספק את סקרנותו של אברהם אבינו, בוודאי שצריך לומר שיש כאן תועלת כלשהי לאברהם אבינו, וזו שאלתנו, מה תועלת ימצא אברהם אבינו בידיעה זו של מה שנעשה באנשי סדום ועמורה?
והתשובה תימצא בפסוק "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ", לצדיק יש אחריות, הכלל תלוי בו, לצדיק יש אחריות על בני קהילתו.
נח הציל את עצמו ולא הציל את דורו, וכפי שכתוב בזוהר חדש (נח דף לט ע"ב): 'אמר רבי יוחנן בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אחר כך ובין נח. נח לא הגין על דורו ולא התפלל עליו כאברהם דכיון דאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "זעקת סדום ועמורה כי רבה", מיד "ויגש אברהם ויאמר" עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם וחשב אברהם שהיו עשרה בעיר עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו וחתניו ולכן לא התפלל יותר. בא משה והגין על כל הדור כיון שאמר הקב"ה למשה ישראל חטאו "סרו מהר מן הדרך" מה כתיב ביה "ויחל משה" מהו וַיְחַל מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי לא הניח משה להקב"ה עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא דכתיב "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אמר רבי יוסי מהכא (תהלים קו): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו" וכן כל הצדיקים הגינו על דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם. ונח התעכב עמו הקב"ה ואמר ליה ריבוי דברים שמא יבקש עליהם רחמים ולא השגיח ולא ביקש עליהם רחמים ועשה התיבה ונאבד כל העולם..'
ישנם צדיקים שיודעים לקחת אחריות על בני דורם, לנסות להחזירם בתשובה מתוך אכפתיות, מתוך תחושת אחריות אמיתית עליהם, רואים אנו שאכן, מיד כאשר אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את אשר חושב הוא לעשות לאנשי סדום ועמורה, מיד עמד בתפילה לפניו לבקש רחמים עליהם, ודוגמאות לרוב נמצא על רבני הקהילות, צדיקים שמסרו נפשם כדי להציל את דורם.
אבל גם צריך לדעת שלכל אחד ואחד יש כח של 'יחיד' להציל את דורו, בתפילה, במילה טובה, ובעיקר בדוגמא אישית. אל לא לאדם לחשוב 'מי אני' ואיך אני יכול להשפיע, וכדברי רבי מאיר (יומא דף פו ע"ב) גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלים לכל העולם כולו.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
