פרשת חיי שרה
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
כתוב בזוהר הקדוש (ויחי רכד, א), שכאשר האדם נברא, נבראים עמו כל הימים שהוא עתיד לחיות (שהם ניצוצי נשמתו), וכולם עומדים וקיימים, ומסתובבים בעולם, וכל יום בתורו יורד אל האדם, ומזהיר אותו שלא יחטא בו (שיתקן את הניצוץ מנשמתו שהוא כנגד אותו יום, ולא יפגום בו על ידי איזה חטא). ואם האדם עושה חטא באותו יום, אותו יום עולה בבושה לפני הקב"ה, ומעיד עדות לפניו, שהאדם חטא בו, ועומד אותו היום לבדו בחוץ, ואינו חוזר למקומו להצטרף לשאר ניצוצי הימים שכבר נתקנו.
ויושב אותו היום (הניצוץ) וממתין עד שהאדם יעשה תשובה על אותם חטאים שנעשו באותו יום. אם זכה ועשה תשובה, אותו יום שב למקומו. ואם לא, אותו יום יורד למטה, ועומד מחוץ לפתח ביתו של האדם, ומשתתף עם אותה רוח שעומדת תמיד מחוץ לפתח ביתו של האדם, המתבוננת פנימה לתוך הבית, אך אין לה רשות להזיק אם יש בפתח אותו הבית מזוזה. ועתה אותו היום שירד למטה שב לביתו של אותו האדם, ומקבל דמות של אותו האדם ממש, ונכנס לתוך ביתו ודר עמו בבית, ומחכה להרע לו. ויש לפעמים שאדם על ידי שעושה תשובה, נהפך לו אותו יום מקטיגור לסניגור, ומיטיב לאדם. אך אם לא עשה תשובה, אז דר עמו בבית להרע לו.
ואם בינתיים נפטר האדם לבית עולמו ולא חזר בתשובה, נספרים הימים שלו ונמצאים חסרים, אוי לאותו אדם שגרע והחסיר ימיו לפני המלך הקדוש, ולא נשאר לו אותם הימים למעלה להתעטר ולהתלבש בהם בעולם העליון, ולהתקרב בהם ולעמוד לפני המלך הקדוש.
בא וראה, כשאותם הימים מתקרבים לפני המלך הקדוש, אם הוא צדיק זה האדם שיצא מהעולם, עולה לגן עדן ומתלבש באותם הימים, והם לבושי כבוד שמתלבשת בהם נשמתו, והם אותם הימים שזכה בהם לקיים מצוות ולא חטא בהם. אוי לאותו האדם שגרע והחסיר ימיו למעלה, שכשרוצים להלביש אותו בימיו, אותם הימים שפגם אותם בחטאיו חסרים מאותו הלבוש, ומתלבש בלבוש חסר. וכל שכן אם הם ימים רבים שחסרים לו, שלא יהיה לזה האדם במה להתלבש בעולם העליון, ואז אוי לו ואוי לנפשו, שדנים אותו בגיהנם על אותם הימים, יום כנגד יום, ונמצא שנענש בשני עונשים על החטא: עונש הגיהנם, וכן שכאשר יוצא מהעולם לא מוצא ימים להתלבש בהם, מאחר שלא תיקן את ימיו וקלקל אותם, ואין לו לבוש לכסות את נפשו הערומה, שהיא בושה גדולה לנפשו. אשריהם לאותם הצדיקים, שכל ימיהם טמונים אצל המלך הקדוש, ונשה מהם לבושי כבוד להתלבש בהם בעולם הבא. וזהו סוד מה שכתוב באדם וחוה לאחר החטא "וידעו כי עירומים הם" וכו'… (וכאן ממשיך הזוהר לדבר בענין אדם וחוה, עיין שם).
בא וראה, אברהם שזכה לעסוק בתורה ומצוות כל ימיו, מה כתוב עליו? "בא בימים", והכוונה שזכה כשכאשר הסתלק מהעולם הזה, נכנס באותם ימים ממש להתלבש בהם, ולא נגרע ונחסר לו מאותו לבוש הכבוד שלו כלום, כמו שכתוב "בא בימים" [פירוש "בא ב…" הוא שנכנס בתוכו, כמו "ובא במים" שהכוונה שנכנס לתוך המים. כך כאן "בא בימים" הכוונה היא שנכנס בתוך אותם ימים, כלומר נשמתו התעטפה באותם ימים]. לעומת זאת איוב, כאשר חשב שאיבד את כל זכויותיו, כתוב עליו "ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי, וערום אשוב שמה", כלומר שסבר שנאבדו ממנו כל הלבושים, ולא נשאר לו לבוש להתלבש בו.
ולמדנו: אשריהם אלו הצדיקים, שימיהם מלאים זכויות ומצוות ונשאר להם הימים להתלבש בהם לעולם הבא. וכשיוצאים מן העולם, מתחברים על הימים ונעשה מהם לבושי כבוד להתלבש בהם, ובזה הלבוש הם זוכים להתענג מתענוגי העולם הבא [כי הכלי על ידו ניתן להתענג מתענוגי העולם הבא הוא הלבוש הזה], ובלבוש זה הם עתידים לחיות ולקום בתחיית המתים, כמו שכתוב "ויתיצבו כמו לבוש" – כפי הלבוש שזכו בו על ידי מעשיהם הטובים, כך יתיצבו ויקומו בתחיית המתים. ואוי לאלו רשעי העולם, שימיהם חסרים בעוונותיהם, ולא נשאר מימיהם שום לבוש במה שתתכסה נפשם כשיצאו מן העולם. עד כאן מדברי הזוהר (ונעזרתי בפירוש "מתוק מדבש" על הזוהר), ועיין שם עוד את המשך הדברים.
ועתה, קורא יקר, צא וחשוב מה מצבך! איזה בגד מחכה לך בעולם הבא? האם ימיך מתוקנים? האם עשית תשובה על אותם הימים שלא מתוקנים? כבר אמר הגדול שבמחזירים בתשובה בדורנו: יש אדם שתהיה לו חליפה יפה בעולם הבא. ויש אדם שיעמוד עם חולצה קרועה ומכנסיים בלויים, אוי לאותה בושה. אך יש אדם שיגיע לעולם הבא, ייכנס ל"מלתחה" להתלבש, ולדאבונו ימצא שם רק גרביים… ואולי הן גם תהיינה מסריחות (כי מעט המצוות שעשה לא היו לשם שמים, וגם נעשו עם הרבה חסרונות)… ובכן זה הזמן להתעשת, לתקן את מעשינו להבא ולעשות תשובה על העבר, ו"יהי רצון שנשמור חוקיך ומצוותיך בעולם הזה, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא", אכי"ר. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
