פרשת וארא
מטה משה ואהרן
המטה מופיע מס' פעמים בפרשותינו, תחילה בפרשת שמות, במפגש של ה' עם משה בסנה. בפרשת "וארא" מופיע המטה 4 פעמים: במכות דם, צפרדע, כינים ו – מכת הברד. בפרשת בא, מופיע המטה שוב פעם אחת במכת ארבה. וגם בפרשת בשלח מופיע המטה והוא בקריעת ים סוף ובהוצאת המים מן הסלע. בעל "הגדה של פסח" מפרש את הפס' "ואת האותות ואת המופתים…". "ואת האותות" – זה המטה. שואל בעל ה"לקח והלבוב" מדוע המטה הוא האות, הרי המטה רק גרם לאות ולא הוא הנס. ונשאר בצ"ע. בקריעת ים סוף, כ' התורה "הרם את מטך ונטה ידך על הים…". במדרש כ' דהקב"ה אמר למשה – אל תכה במטה – כלומר "הרם" ל' "הפרשה", כמו "תרימו תרומה", ומדוע, אומרים חז"ל במדרש תנחומא, דג' דברים קיטרו עליהם בני ישראל: א. על הקטורת קיטרו עמ"י דהוא מכלה אנשים, נדב ואביהוא נגעו בקטורת, מתו עדת קורח, מתו, עד שאמר הקב"ה לאהרן, קח את הקטורת ותעצור המגיפה בזה. ב. ארון הברית, הרג את עוזא, מה שקרה ב"בית שמש", אמר הקב"ה, בואו ותראו דמביא הארון ברכה, שנכנס לבית עובד אדום הגתי, ובירכו. ג. מטה – המטה מביא רק מכות, כך קיטרו בנ"י, אמר הקב"ה למשה, הטה בסלע, להראות לעמ"י כי מביא הוא ג"כ ברכה. בקריעת ים סוף אמר ה' למשה "הרם" מדוע, כדי להוכיח לעמ"י כי הכוחות הגדולים אינם במטה אלא במ"ר עצמו. מנין לנו מטה זה? המטה מוזכר בפעם הראשונה במשנה במסכת אבות: דברים נבראו בע"ש בין השמשות: פי האתון… מטה… במדרש כ', דמטה זה היה בפ"א אצל אדם הראשון, לאחר מכן עבר לחנוך וחנוך מסרו למתושלח ומתושלח לנח ונח לשם, לאברהם, ליצחק וליעקב, יעקב מסרו ליוסף וכשמת יוסף, הלאים פרעה את ביתו של יוסף, יתרו, היה א' החרטומים/יועצים של פרעה, הוא ראה את המטה שעליו חקוקים המילים דצ"ך, עד"ש באח"ב, וחמד בו וגנבו מפרעה. כשהגיע מ"ר ליתרו וראה את המטה ואת האותות החקוקים עליו ואחז בו, ראה זאת חותנו יתרו, ואמר – זה יהיה גואלם של ישראל.
ובהרחבה גדולה יותר: מופיע הסיפור המלא בילקוט שמעוני: הרי מ"ר נעלם בתורה קרוב ל – 60 שנה מעינינו, דהרי כשחזר למצרים ועמד בפני פרעה היה בן 80 שנה, וכשנעלם, י"א בן י"ג היה וי"א בן כ' שנים הוה. היכן היה ס' שנים אומר המדרש, דהיה מלך בכוש ועוד י' שנים בכלא. ומהו סיפור הכלא, אחרי 40 שנה בהיותו מלך בכוש, הגיע מ"ר ליתרו, יתרו פחד שיתפסו את משה ולכן החביאו בכלא, אך ציוה לעבדיו, לא להשקותו מים ולא להאכילו אוכל, אך ציפורה בתו, בכל ערב היתה באה ומאכילתו ומשקתו. לאחר 10 שנים, אומרת ציפורה לאביה, מה טעם האיש שזרקת אותו לכלא, א"ל יתרו בצחוק, ודאי דמת הוא, א"ל בתו הרי יהודי הוא, מה אתה צוחק? בעלי מופתים הם היהודים. ראית פעם אדם שנכנס לכבשן האש ונשאר בחיים, כמו אאע"ה. ראית פעם אדם שנאבק עם מלאך ומנצחו, כמו יעקב אאע"ה וכו'. א"ל יתרו, בסדר, נראה מה איתו. וילכו רעואל ובתו ציפורה לכלא והנה רואים את מ"ר מתפלל לאלוקיו. ויוציאו רעואל מתאו, ויצוה לעבדיו שיגלחוהו וירחצוהו ויחליפו מלבושיו, ויצא מ"ר לטייל אח"כ בחצר ויראה את המטה כתובים עליו האותות, ויאמר יתרו, מי שיצליח להוציא המטה ממקומו, יקבל ביתי לאשה. וכל גיבורי הקיני ניסו לתלשו וגם בתו נשארה רווקה. והמקל היה משקלו 40 סאה הו"א – 650 ק'. והיה נטוע בגינה. ויתלשהו כיתלוש עץ הקשור בשרשו, ויאחז בו. ויתרו ראה כי מ"ר תלש את המטה, שאף אחד לא הצליח לתלשו עד אז. ויאמר יתרו, זה יהיה גואלם של ישראל ויתן לו את צפורה בתו לאשה. ומשה היה אז בן 77 שנה בקחתו את צפורה לאשה.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
