פרשת 'חקת'
יען לא האמנתם בי להקדישני, לשמוע בקול ה' – ללא חשבונות
שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה. (רש"י)
הקב"ה מצווה את משה: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע ונתן את מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את בעירם" (במדבר כ-ח)
נשאלת השאלה: מה ההבדל בין הכאה לדיבור? האם על ידי הכאה יקטן הפלא? וכי בגלל זה יתמעט כוחו של משה? הלא בשני האופנים הוצאת המים נעשית בדרך פלאית!.
מתרץ הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו 'ברכת מרדכי' שאצל הקב"ה אין חשבונות כשיש ציווי, כשניתנה פקודה אין מקום לא לחישובים ולא לחשבונות, והכל מפנה את מקומו לביצוע המושלם כפי שנאמר ללא היסוס וללא מחשבה, ואם אדם יתחיל לחשוב אולי הקב"ה התכוון אחרת, משמע שחסר הוא באמונתו – עלינו לשמוע בקול ה' לא מפני שאנו מבינים ולא מפני שאנו חושבים כי הקב"ה צודק, אלא פשוט מפני שעלינו לשמוע, כך פשוט, אם הינך שומע אדם משום שלדעתך צודק הוא, הרי הינך שומע לקול עצמך, והמטרה היא לשמוע בקולו של הקב"ה, ולא בקול עצמך.
זוהי אמונת חכמים, וכך צריכה להיות האמונה בבורא עולם, אומנם רש"י תירץ את ההבדל בין דיבור להכאה, כי אילו דיברו אל הסלע היה מקום לקל וחומר ללמוד מן הסלע, מה סלע שאינו מדבר ואינו שומע, ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו, ועל ידי מעשה זה מתקדש שם שמים, ורק משום שנעצרה האמונה המבוקשת מעמכם, נגרם הפסד עצום של העדר קידוש ה'.
מדוע נבחר דווקא הסלע שילמדו ממנו כיצד לשמוע בקול ה'? מבאר הגרב"מ אזרחי שליט"א כי הסלע שומע ללא חישובים וללא חשבונות, כשהסלע שומע אין זה בגלל הסכמתו לעניין, אין לסלע לא הבנה ולא הסכמה, אך יש לו שמיעה וציות ועליו לשמוע בקול מי שצווה לשמוע בקולו, כך אנו צריכים לשמוע בקול הבורא.
עוד נראה לבאר כי ההבדל בין דיבור להכאה הוא, שעל ידי אמירה הסלע מציית ומוציא מים שלא משה הוא שהוציא מים מן הסלע, ויש לכך משמעויות רבות.
על כל פנים נלמד מכאן מהי חומרת החטא, שהרי בחטא קל שנלאו מפרשים למוצאו, נענשו משה ואהרן המנהיגים המסורים במשך עשרות שנים, 'לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם!' לאחר סבל ארוך של ארבעים שנה במדבר, מגיעים הם לרגע הנכסף – כניסתם לארץ, כולם נכנסים והם נשארים בחוץ!. וכידוע, כמה הפצרות הפציר משה כמניין 'ואתחנן' 515 תפילות כדי להיכנס ולא נענה, וכל זה מפני עוון דק מן הדק!.
וכה אמר הרב יחזקאל סרנא זצ"ל: 'בא וראה מה כוחו של חטא אחד, אדם הראשון עבר על חטא אחד, רגע אחד וכל העולם נשתנה מן הקצה אל הקצה, אברהם אבינו עם כל מעשיו הכבירים להפצרת אמונת ה' בעולם אמר במה אידע כי אירשנה – נגזר על בניו גלות קשה במצרים ארבע מאות שנה!'.
והנה משה רבינו עבד ה', רועה ישראל ומקבל התורה בסיני, עליו נאמר לא קם נביא כמשה, בעבור חטא קל, דק מן הדק, במי מריבה, אשר איננו יורדים לסוף עניינו להבינו, נענש ולא נכנס לארץ.
ומה ההשלכה מאי כניסתו לארץ? כל עתידו של עם ישראל, מאז ועד היום השתבש! כפי שאמרו חז"ל: אם הארץ הייתה ניתנת על ידי משה, היה זה לנצח נצחים ולא הייתה ניטלת מהם כלל, הנה כי כן, רגע אחד של חטא ומהפכה שלמה מתחוללת בעולם.
זהו שאמרו: 'עשה מצוה אחת', אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, כזו היא המידה גם להיפך לענין הטובה, מה רב כוחו של האדם היחיד לחולל נפלאות בעולם ללא כל קושי, כמו שנאמר: 'לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, כי קרוב אליך……בפיך ובלבבך לעשותו', ואמרו חז"ל: 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם' בשבילי ממש! כמו שמצינו אצל אברהם העברי, אברהם מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני, אדם אחד, אם רק יש לו את הרצון לכך, יכול להאיר לבדו את כל העולם כולו ולחולל בו מהפיכה של ממש.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
