פרשת "מטות"
"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר"
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים ושבועות שנאמרו ע"י משה רבינו אל ראשי המטות לבני ישראל.
נשאלת השאלה, מדוע מציינת התורה שפרשה זו נאמרה "אל ראשי המטות" והרי כל המצוות נאמרו תחילה לראשי העם קודם שהובא לפני שאר בני ישראל?.
ומבאר הרב "מאור ושמש" ע"פ המדרש עה"פ: "את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע", אם יש בך כל המידות הללו אז בשמו תשבע ואם לאו אי אתה רשאי לִשבע. ועוד שם, אם יש בך יראה כאברהם שנא' בו: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". וכיוסף שנא' בו: "את האלקים אני ירא" ובאיוב שנא' בו: "תם וישר וירא אלקים וסר מרע, ואותו תעבוד", שאין לך עבודה אחרת אלא זו, אז בשמו תשבע, ואדם כזה שיהיה בו כל המידות הנ"ל אין בנמצא, כי אם יחידי סגולה וראש נשאי ישראל. ובפרשה זו משמיענו דיני נדרים ושבועות. אכן לא אמר פרשה זו כי אם לראשי המטות שהן יראים וחרדים לה' ית' יראת הרוממות ודבוקים בו ית' ולהם היה צריך להזהיר: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". אבל, אנשים שאין בהם כל המידות הנ"ל אינם רשאין להשבע אפי' באמת. לכן כתיב: "אל ראשי המטות", שבא להשמיענו שאפי' באמת לא ישבע שום אדם כי אם יחידי סגולה שיש בהם כל המידות הנזכר במדרש הנ"ל. עכ"ד.
וענינו של דבר זה שאסור להשבע אלא א"כ מחונן האדם בכל המדות הללו. יובן ע"פ משל לשני שכנים עניים, אחד מהם היה חוטב עצים והשני היה גנב, והיה לזה בנות ולזה בנות, וכאשר הגיעו בנותיו של החוטב לפרקן השיא אותן אביהן ברוב פאר והדר, ואילו לגנב לא היה לו ממון להשיא בנותיו, הפציר הגנב בשכנו שיאמר לו איך הצליח להשיא את בנותיו ולתת להם נדוניה, בשעה שהוא עני ואביון כמוהו. השיב לו החוטב שמנהגו היה מאז שנולד לו ילד עשה לעצמו תיבה אחת קטנה, ויום יום היה נותן לתוכה אגורה אחת וכל פרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון
גדול. וכן הציע השכן החוטב לעשות כמוהו, וכששמע הגנב את דבריו צחק מאוד ואמר: העצה הזאת טובה רק עבורך, שאין חשש שתפתח אותו קודם הזמן. אבל, אנוכי הלא גנב, אני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים וכל שכן שאפתח מסגרת קטנה שאני בעצמי עשיתי.
והנמשל: הצדיק ששומר את התורה והמצוות וכל מסגרות התורה שמורים וחתומים אִתו, הנה זה יכול לעשות לעצמו מסגרת קטנה לנדור נדר לקיימו.ולא כן הרשע ששובר את כל המגרות הגדולות אשר סגרה התורה הקדושה, בודאי שישבור גם המסגרת שלו אשר נעל בעצמו. לכן יפה אמרו בענין הנדרים, שאינם מתאימים אלא רק לאותם שנקראים יראים, שהנדר שמור בידם, וכמ"ש: "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך".
ודרשו חז"ל [עבודה זרה יט.] עה"פ: "אשרי איש ירא את ה'", אשרי איש ולא אשה?. אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. פי' רש"י: כשהוא בחור בכוחו כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה. ר' יהושע בן לוי אמר: אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש ופי' רש"י: כגיבור.
ועוד אמרו חז"ל [ברכות לד:]: "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד" וזהו רמז בפסוק: "איש כי ידור נדר לה'". והיינו אדם שעושה תשובה כשהוא איש ונדר נדר להיות מקודש לה', או "ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו" שלא יחזור לסורו ולא ישוב לאיוולתו כי אם יתמיד בתשובתו "ולא יחל דברו" שנדר ונשבע ואסר והעלה על עצמו להיות צדיק, אזי זוכה להיות "ככל היוצא מפיו יעשה", שתפילותיו ובקשותיו מתקבלות כי גדולה מעלתו יותר מצדיק גמור, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים.
ובספר "פיתוחי חותם" הביא: ולזה אמרה התורה, תדע ש"אלה החוקים אשר צוה ה' את משה" בענין הנדרים והשבועות שזה דבר גדול ועניין נפלא, ומרוב מעלתם של ישראל צִוה להם דבר זה שבזה חשבם הם אשתו והוא אישם, הם בתו והוא אביהם, ולא תאמר כבת בוגרת, לא – אלא, "בנעוריה בית אביה". וכיון שכל כך חביבים לפניו לפיכך מסר להם עניין זה ולכן צריכים להיות זהירים וזריזים בהם כראוי. שבת שלום.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
