פרשת וירא
'והאלוקים ניסה את אברהם.. ויאמר קח נא את בנך.. והעלהו שם לעולה' (כב-א-ב)
אמר לפניו: ריבון העולמים בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב. אתמול אמרת לי כי 'ביצחק יקרא לך זרע – ועכשיו קח נא את בנך? וחס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך' (בראשית רבה נו-י)
ר' מנחם מנדל מוויטבסק ב'פרי הארץ' כתב: אבל אברהם אבינו עמד בניסיון ולא הרהר אחר האמונה בהשגתו את דבריו יתברך שהמה מהופכים, והתחזק באמיתיות האמונה הגדולה והחזקה.. וכל דבריו הנראים מהופכים הכל אל מקום אחד הולך והן המה בלי שום שינוי ותמורה חס ושלום.. זאת אומרת אברהם בטוח היה שגם אם יקיים את רצון ה' בעקידה לא תגרע במאומה ההבטחה, 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ומה שאינו מובן הדבר רק היא מכם, שאין שום השגה יכולה להשיג דבריו יתברך ויפרוש מילותיו 'אומרים לרע טוב ולטוב רע' (ישעיה ה-כ) וכל שכן שאינו מובן מחשבותיו וכל שכן רצונו הפשוט, אכן דברים אלו הם שביב קלוש מרוח הידיעה והאמונה של אברהם שברגע העקידה עמדה במבחן עד כדי מיצויה המלא. מבחן שזיכה את אברהם בשחרור מלא בעל אדם ובעל הכרה היודע שהסתירה היא רק לעיני האדם.
מעשה היה באחת הטיסות בין ארה"ב לישראל, הטייס הודיע: בעוד שעה אנו נוחתים. הנוסעים התרווחו, מתחילים להתכונן לנחיתה לפתע ללא הודעה מוקדמת החלו טלטלות עזות. הנוסעים נבהלו והקברניט מודיע נקלענו לכיס אוויר אנא התפללו!! כל אחד ואחד מבין הנוסעים יהודים התפללו, ולעומתם הגויים לאליליהם, כולם ידעו שצריכים להתפלל. אדם אחד כופר לא ידע תפילה מהי וסירב להודות כי אמנם זקוק הוא לעזרת ה', למרות היותו יהודי. המצב החמיר הטייס מבין שהוא מאבד שליטה והעביר הודעה לכל הנוסעים: נא לשים חגורות הצלה ולהתחיל לצנוח מן המטוס. איש אחר איש קפצו מהמטוס, וגם היהודי מיודעינו תלוי בן שמים וארץ רואה הוא מתחתיו מקום יישוב שאם יגיע לשם, ינצל. אולם, בסמוך ישנה תהום פעורה, עמוקה מאד ואם יפול שם יאבדו חייו. היהודי מנסה בכל כוחותיו לכוון עצמו אל מקום היישוב תוך כדי התקרבות לאדמה, אולם בשנייה אחרונה החטיא והוא מוצא עצמו צונח עלי תהום.
ההרגשה – איומה, עומד הוא לסיים את חייו במקום בודד אפל עיניו מביטות למטה וליבו מפרפר, ואז בין שמים לארץ, רואה הוא שיח הצומח מקיר התהום בשארית כוחותיו הוא נאחז בשיח, בטוח לרגע שחייו ניצלו, אך כשהוא מביט למטה לארץ אחזתו חלחלה, תלוי הוא בין שמים לארץ, הוא פורץ בבכי.. ואז בהארה פתאומית, הוא מביט כלפי השמים וזועק: אלוקים, אנא עזור לי, אנא אלוקים.. מבטיח אני לשמוע בקולך מיום זה ואילך. בדמעות שליש בוכה ומתחנן על נפשו.. האלוקים שומע, לפתע הוא שומע קול מדבר אליו, בני היקר, המאמין אתה בי? אלוקים, מאמין אני בך, והחל ממחר חוזר אני בתשובה ואעשה כל אשר תאמר לי, בני לא מחר, היום כל אשר אומר לך תעשה? כן, אלוקי אני מבטיח… אם כך, אומר לו הקול עזוב נא את השיח שאתה אוחז בו, הרי נפול אפול? בני, הלא אמרת כי מאמין הנך בי, אם כן, עזוב את השיח..
האמונה האמיתית והשלימה היא, לעשות את דבר ה' גם בו בעת שהדבר נוגד לחלוטין את השכל והדעת, ולהאמין שלא יגרע מחלקו מאומה בעשותו את רצון בוראו, כי היא הכוח הפועל והיחיד בעולם כמ"ש 'ואתה מחיה את כולם'.
ונסיים במשל של הגאון ר' אברהם חכם זצ"ל: מעשה במלך שביסס את מלכותו בארצו וממלכתו פרחה ושגשגה החליטו נתיניו להביע הוקרתם בהשגת כתר מלכות עשוי זהב טהור משובץ אבנים טובת ומרגליות עין לא ראתה כמותו.
ראש השרים העלה את הרעיון הלהיב את הלבבות וריכז את התרומות, רקעו את הכתר ושיבצו את האבנים, את היהלומים את הספירים, האזמרגדים ואבני האודם והנופך, אבל את האבן המרכזית החליט השר להביא בעצמו, לשם כך מכר את ארמונו, המיר את כל רכושו בכסף מזומן, ועבר מסוחר לסוחר, סקר את מלאי האבנים הטובות וחיפש את האבן המושלמת, הגדולה ביותר, הזוהרת ביותר, הנקייה ביותר וכל מה שראה לא הניח את דעתו, לא היה לכבוד המלך ולא הביע מלא הכרת הטוב.
קם ונדד לארצות אחרות הפליג לאיים רחוקים חיפש וביקש יגע ומצא. היתה זו אבן ענקית, גדולה כביצה זוהרת ומאירה, שילם בעדה כל ממונו ולא הצטער כלל, להיפך שמח שמחה גדולה שעלה בידו להכיר למלך מקצת טובתו. שב לארצו ועלה לארמון המלך ומצאו מסב בחברת שריו, הציג לפניהם את האבן והכל התפעלו מיופייה. אין זה יהלום קבע המלך אמר השר זו האבן היקרה ביותר בעולם. כולם התפעלו, אמר המלך היהלום קשה הוא מכל, אין לשוברו אלא ביהלום אחר, מעניין לדעת האם זה קשה כל כך. מסר את האבן לשר שישב מימינו וא"ל נסה נא לשוברה. הביט השר במלך במבט חרד, והשיתוק אחז בו, איך יעז לנפץ את האבן היקרה כל כך שעמל רב כל כך הושקע ברכישתה ומיועדת היא להיקבע בכתרו של המלך. קרא המלך שר אחר שר, ואיש לא העז לנתץ את האבן היקרה, קרא המלך ראש השרים שמכר כל רכושו להשגת האבן, ונדד למרחקים למוצאה, נסה אתה, אמר המלך, ברצון מלכי, ענה השר האוכל לקבל פטיש? הפטיש הובא והכל עצרו נשימתם, הפטיש הונף, נחת ונקבע והאבן נותרה שלמה, הכל נשמו לרווחה. שאלוהו השרים איך מלאך ליבך להניף את הפטיש על האבן היקרה שאלו. אמר להם שוטים שבעולם, וכי לשם מה סבורים אתם, הקרבתי כל אשר לי האם כדי להשיג אבן יקרה? לא ולא, הקרבתי הכל לכבוד המלך, ומה הוא כבודו – אם לא עשיית רצונו, גם כשהוא מצווה להכרית ולנתץ. קם המלך מכס מלכותו, חיבקו והורה להכפיל רכושו ומינהו משנה לו…
כתב השפת אמת, על ידי מעשה העקידה, יכול כל איש ישראל למסור נפשו בעבור קדושת שמו יתברך, ובני ישראל שבוחרים בדרכי אבותיהם – מעשה אבות מסייע להם, ולכן ועקידת יצחק לזרעו תזכור..
יזכנו ה יתברך לעשות רצונו כרצונו מתוך שמחה וטוב לבב עד ביאת גואל צדק בב"א
לע"נ ר' אברהם בן יעקב ושרה נזי
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
