פרשת עקב
״ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה…״
אומר ספר החינוך: ״אחת מהמצוות התמידיות שלא תפסק זמנה לא ביום ולא בלילה, אחת מתוך 6 המצוות התמידיות הנה "לירא את ה׳".
הח״ח מדבר על דברי הרמ״א בסי׳ א׳ ס״א, וז״ל: "שיויתי ה׳ לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו בישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך, כ״ש כשישים האדם אל לבו וגו׳.
בפה״ש שלנו כ׳ ״מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳…״. במדרש רבה כ׳ כי פסוק זה מרמז על חזרה בתשו׳ (עיין שם הדרשה).
ואם כבר מדברים על תשובה, ידוע הרי שלפי מנהג אשכנז נוהגים לומר מזמור ״לדוד ה׳ אורי וישעי״ 40 יום מר״ח אלול עד יוכ״פ, ושם ג״כ כ׳ משהו מוזר: דוד המלך ע״ה מבקש ״אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי.. ולבקר בהיכלו..״. כ׳ במדרש דא״ל הקב״ה לדוד המלך ע״ה, מדוע התחלת ב״אחת״ וסיימת ב״שבתי כל ימי חיי״, ״לבקר בהיכלו״, ״יצפנני בסוכה…״.
א״ל דוד המלך ע״ה – הרי ממך למדתי, דכתבת בתורתך ״מה ה׳ אלקיך שואל מעמך (משמע דבר קטן), כי אם ליראה, וסיימת ״לאהבה״, ״ולדבקה בו״, הרי עבד למד מרבו.
משל לאדם שהעלה קב חיטים לעליה, לאחר שהעלהו שאלוהו האם שמת בשק קב חומטין (מעין חומר משמר) א״ל – לא, א״ל א״כ הלכו הקב חיטין. וזהו הקב חומטין – יר״ש!
אמר ר׳ יוחנן משום ר״א אין לו להקב״ה בעולמו אלא אוצר של יר״ש בלבד.
אמר ר׳ חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא׳ ״ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה״.
שואלת הגמ׳ אטו מילתא זוטרתא היא?! האם זה דבר קטן יר״ש?! מסביר ה״עץ יוסף״, מלך שם באוצרו דבר יקר ערך ובנוסף דבר שאין לו ממלכתו, וכן הקב״ה, צריך יר״ש מבנ״א וזה יש באוצרו. (בבחינת ״יראת ה׳ היא אוצרו״). עכ״ל ה״עץ יוסף״.
על קו׳ הגמ׳ – אטו מילתא זוטרתא היא ? ! עונה הגמ׳ – כן – לגבי מ״ר מילתא זוטרתא היא. וכן לה״ד, כשמבקשים דבר גדול מבן אדם ואין לו – לא נראה בעיניו נורא, אך דבר קטן כששואלים מאדם ואין לו – נראה בעיניו כדבר גדול וכן מ״ר בדרגתו הגבוהה יר״ש מילתא זוטרתא היא.
שואלים המפרשים – לא מובן, בגלל שאצל מ״ר יר״ש היא דבר מועט, אזי לגבי כל אדם הוי דבר מועט – הכיצד – מה ההשוואה בכלל?!
כדי להבין הדברים, נכנס לסוג׳ במס׳ מנחות מג:
ת״ר, ״חביבין ישראל שסיבבן הקב״ה ב – 7 מצוות. תפילין בראשן, תפילין בזרועותיהן, ציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן״. אומר ע״כ ר״א מי שיש לו זה, מגינין עליו מן החטא.
ב״א שלומד מימרא זו לא מבין, אני מניח תפילין, עטור בציצית ויש לי מזוזה בפתח ביתי, מדוע אני חוטא, אחת התשובות ששמעתי פעם היא, למי שיש תפילין בראשו, הוא מרגיש 24 שעות שיש לו את ה״לשם יחוד״ וכוונת התפילין מלוות אותו בראשו, למשך כל היום, הוא זה שינצל מן החטא.
עוד ממשיכה שם הגמ׳ תניא אמר ר״מ ״חייב אדם לברך ק׳ ברכות בכל יום שנא׳ ״ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה…״.
המפרשים שואלים – מה החיבור בין המימרא של ק׳ ברכות יר״ש, לציצית ותפילין?! לכאורה יש קשר ביניהם, אך מה הקשר?!
ראשית כל נדון מהלימוד של ר״מ לק׳ ברכות מהפס׳ שציטט. התום׳ מסבירים לפי מ״ש בזוה״ק, אל תקרי ״מה ״אלא״ מאה״.
מקורות נוספים שמביאים רבותינו לכך שכ״א צריך לברך ק׳ ברכות בכל יום.
י״א ״כי כן יברך גבר ירא ה״׳, כי כן = 100.
י״א עפ״י הפס׳ ״טוב לגבר שישא עול בנעוריו״ – על = 100.
ישא – מל׳ ברכה, שנא׳ ״ישא ברכה מאת ה״׳.
י״א (עפ״י הרמ״א), נצטווינו לומר ק׳ ברכות בכל יום ע״פ מה שעשה נס הקב״ה לאברהם אבינו שהוליד בן בגיל 100.
הטור בסי׳ מ״ו מביא מדרש, שבתקופתו של דוד המלך ע״ה היתה מגיפה ומתו בחורים מישראל ותיקן דוד המלך ק׳ ברכות שיאמר איש יהודי בכל יום ופסקה המגיפה.
ועוד מביאים (בס׳ ״המנהיג״) כי מסורת למשה מסיני הוי ענין ק׳ ברכות.
החיד״א הק׳ שואל קו׳ חזקה, הרי אם נראה את מנין הברכות (לדוג׳ לפי סדר המ״ב). נראה כך: המ״ב מתחיל את המנין מברכת המפיל. לאחר מכן, נט״י, אשר יצר, ברכות השחר, ברכת ציצית ותפילין – 25. ברכת ב״ש, ק״ש, שחרית וערבית, תפילות ש״ע, ברהמ״ז פעמיים, המוציא ונט״י, ובשבת חסרות ברכות, יראה להוסיף פירות ומגדנות.
שואל החיד״א, איך בתקופת דוד המלך ע״ה קיימו בכלל ק׳ ברכות בכ״י, הרי תפילת העמידה תוקנה ע״י כנסת הגדולה וא״כ מיד ירדו 57 ברכות!! הכיצד השלימום?! הכיצד נאמר כי דוד המלך בא ותיקן ק׳ ברכות. או מרע׳׳ה.
קו׳ זו שואל החיד׳׳א הק׳ ומשאירה בצ׳׳ע, ולא מצאתי תשו׳ לכך עד היום, ואיני יודע אם יש תשו׳ לשאלה זו.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
