פרשת 'יתרו'
בסמוך לעשרת הדברות נאמר: "וכל העם רואים את הקולות…" האמנם אפשר לראות קולות?! ואם אפשרי הדבר, מה ראו? בעניין זה נחלקו רבותינו במדרש, וכיוצא בהם נחלקו הפרשנים, האם יש כאן רק תאור לשוני שיש צורך לבאר אותו או אכן הייתה כאן תופעה "על טבעית" – לראות קולות! והנה מקצת הדעות ע"פ סדר:
במדרש נאמר לדעת ר' ישמעאל: "רואים את הנראה ושומעים את הנשמע". הפועל 'רואים' מתייחסת לאש, ללפידים,העשן ושאר הדברים שניתנו להראות. וכך נראה גם מפרוש, גדול הפשטנים – הרשב"ם – רואים את הברד ואת האבנים כדכתיב "קולות אלוקים וברד".
רוב המפרשים ובתוכם הא"ע וחזקוני פרשו: שהפועל ראיה מתייחס במקרא ובנביאים לחוש כללי כמו: "ראה ריח בני", "וליבי ראה הרבה חכמה". ובפרוש הספורנו הוסיף "שהתבוננו בעניין הקולות שלא יוכלו לסבלם". כלומר, שהייתה איזו חוויה שכלית דרמטית במפגש עם הקול האלוקי, וכפי שנכתב בסיום הפסוק: " וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".
עוד במדרש בשם רבי: "להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעים את הדיבור ומפרשים אותו". רצונו לומר שראיית הקול פרושה ירידה לעומק המשמעות של כל מה שכלול בתוכן שהקול האלוקי נושא בתוכו.
לדעת ר' עקיבא במדרש: "רואין דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות – "קול ה' חוצב להבות אש". כך פרש גם הרס"ג: "שהיו רואים בקיעת חיתוך האותיות באוויר כאש עצומה בהירה בענן שחור וכך הצטיירו האותיות לעיניהם". ולפי דעתם החידוש היה בקול האלוקי המיוחד ולא בישראל.
אולם לדעת המכילתא (המובאת גם בפרש"י): "רואים את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר". ונראים הדברים כפשטם שהנס היה בישראל עצמם שהגיעו למדרגה מיוחדת שהתאפשר להם לראות קולות. ועוד מביא רש"י את האגדה: "וכל העם רואים – מלמד שלא היה בהם סומא". ומובן מכאן שהראיה הייתה קשורה בעיניים. אך עדיין יש צורך לבאר את המגמה שבאותו הפלא, מה היתרון בראיית קולות?
מתוך הבנת יסודו של מעמד הר סיני, יתבאר גם עניין ראיית הקולות: לשני דברים זכינו בהר סיני: האחד זה שקיבלו את התורה, ומעתה התורה עם כל החוקים הישרים מונחים לפנינו ללמדם ולעשותם. אולם, מלבד קבלת התורה היה מעמד של התגלות ה'. פעם אחת ויחידה במהלך ההסטוריה ריבון העולם בכבודו ובעצמו דיבר – "אנכי הויה". כל העם זכה לפסגת הנבואה. אך אותה ההתגלות היתה "קול גדול ולא יסף" כלומר, נגמרה ומעתה היאך יוכל היהודי לדעת מה רצון הבורא ממנו? התשובה כמובן היא לימוד התורה שעל ידי הלימוד נודע לנו "מה ה' אלוקיך שואל מעמך". אך עדיין התורה היא מאוד כללית וקשה לכאורה, למצוא את ההתגלות האישית דרך לימוד התורה. על כן צריך להבין שמבחינה פנימית כל לימוד תורה הוא חזרה בזעיר אנפין על המעמד של הר סיני. דרך לימוד התורה מתגלה אלינו נותן התורה, הגם שנראה לנו לפעמים שאנו עוסקים בדברי חכמה גרידא, אך בתוכנו פנימה אמונה שלמה שהקב"ה מתגלה אלינו דרך הלימוד כמו שאנו אומרים בברכת התורה: "נותן התורה" – נותן בכל רגע ורגע לכל אחד ואחד שלומד תורה.
ובזה מתבאר ראיית הקולות: השמיעה היא הלקח והדעת מה לעשות על פי הדיברות והשמועות ששמענו בסיני. הראיה היא מעיין נבואה קטנה (כמו מראה שראו הנביאים) שכל יהודי בעת ההקשבה לדברי תורה גם הוא רואה באופן בלתי אמצעי גילויים עמוקים במסתרי נפשו. לא תמיד ניתן להיות מודעים לאותם הראיות, שכן מעצם טבעם האלוקי – נסתרות הם, אך מובטחים אנו שבכל לימוד ה"שכינה עימהם" המראה להם את הדרך אשר ילכו ואת המעשה אשר יעשו. "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
הרב יעקב צביקה הי"ו קרית מלאכי
