פרשת 'מסעי'
בני גד ובני ראובן ביקשו ממשה רבנו להתיישב בעבר הירדן המזרחי, והתחייבו להיות החלוצים בכיבוש הארץ. כשמעיינים בדבריהם ובדברי משה רבנו, עולה הבדל בולט: הם אמרו תחילה "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו", ואחר כך "ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל", ואילו משה שינה את הסדר תחילה הזכיר את התנאי "אם תיחלצו לפני ה' למלחמה", ורק אחר כך "והייתה הארץ הזאת לכם לאחוזה".
ההסבר הפשוט הוא, שתנאי מחייב הוא כאשר התנאי קודם למעשה', אך אם המעשה קודם לתנאי', הכלל הוא שתנאו בטל'. בני גד ובני ראובן הקדימו את המעשה' לתנאי', ולכן שינה משה את הסדר, הזכיר תחילה את התנאי וההתחייבות שלהם, ורק אחר כך הבהיר את הבטחתו לתת להם את עבר הירדן לנחלה.
משה רצה להבהיר את הדברים גם כדי שלבני גד ולבני ראובן לא תהיה טענה לאי השתתפות בכיבוש הארץ. הם היו יכולים לטעון שזה עתה בנו בתים, ולכן אין הם חייבים לצאת למלחמה, שכן הבונה בית חדש חוזר מההליכה למלחמה.
האמת היא שהטענה הזאת לא היה בה לפטור ממלחמת כיבוש הארץ. הכלל שמי שבנה בית חדש פטור מהליכה למלחמה הוא במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה יוצאים גם מי שבנו בית חדש וכדומה. אולם בני גד ובני ראובן יכלו לטעון שכיבוש הארץ יהיה בניסים, "נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם", ולכן אין צורך במלחמה. לכן הבהיר משה שתחילה יֵצאו למלחמה ורק אחר כך ינחלו את עבר הירדן.
גם בימינו נדרשת התגייסות ל'כיבוש הארץ' כיבוש העולם כולו באור התורה והמצוות. יש לעמוד בצומתי הדרכים, במקומות שבהם יהודים תועים בדרכי החיים, ולהצית בליבם את שלהבת האמונה והדבקות בה' ובתורתו.
חובה זו מוטלת על כל יהודי, הן על בעלי עסק הן על יושבי אוהל. כל יהודי נדרש לצאת מד' אמותיו ולקרב את לב אחינו בני ישראל לאביהם שבשמים. אך החובה הזאת מוטלת במיוחד על תלמידי הישיבות, היוצאים לפגרת 'בין הזמנים'. יש לנצל את הימים האלה להפצת היהדות חוצה ולקירוב לב יהודים לה' ולתורתו.
האמת היא שהחובה הזאת מוטלת גם על האברכים הנשואים, אך אם תופנה הדרישה במישרין אליהם, הם עלולים לטעון שיש להם 'אישה חדשה', 'בית חדש' או 'כרם חדש', ובכלל, הם צריכים להתייעץ עם האישה, עם ההורים, עם סבא ועם סבתא…
לכן מפנים את הדברים אל התלמידים היוצאים לפגרה, שלא יכולות להיות להם טענות על 'אישה חדשה', 'בית חדש' או 'כרם חדש'. אין 'רֵחיים על צווארם', ואין שום דבר שאמור למנוע מהם לפעול למען הפצת היהדות. עם זה, החובה מוטלת גם על האברכים הנשואים ועל כל יהודי, וכפתגם הידוע של הבעש"ט, נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים שמונים שנה, וכל זה כדי לעשות טובה ליהודי!
ר' אברימי מיכאלשוילי הי"ו מלוד
