פרשת וירא
"סור מרע ועשה טוב"
תלמיד מובהק היה לו לאבי תנועת המוסר הלוא הוא רבי ישראל סלנטר זכר צדיק וקדוש לברכה ומקורב אליו היה בכל מאודו, הלה שימש במשרת שוחט ובודק בקהילת מגוריו משרה שמכובדת ונחשבת הייתה באותם הימים.
כל אותה העת בה שימש בתפקיד בעל אחריות זה קינן בליבו חשש כבד בדבר מלאכת קודש זו, הוא דבק בשלימות ולפיכך חשש תמיד שמא לא מבצע תפקידו כלפי שמים כראוי עד שברבות הימים החלטה גמלה בליבו לנטוש את מקצועו הרם ולעסוק מעט במסחר לצורך פרנסת ביתו.
טרם ביצע החלטתו ביקש להיוועץ ברבו הגדול, כאשר הגיע לביתו הציג בפניו את חששו בעניין משרתו, "הנה בעסק השחיטה אחריות גדולה עד מאוד יש בה הדרושה הקפדה והשגחה מדוקדקת שלא להאכיל חלילה את ישראל קדושים בטרפות רחמנא ליצלן, ומשום שאינני בטוח שביכולתי לקיים משימתי בשלימות לפיכך חוששני מיום הדין ומיום התוכחה ומבקש אני לחדול מעיסוק גדול וקדוש זה".
הרהר רבו הגדול אחר ששמע דברי תלמידו החביב ובתום רגעים מספר פתח פיו בחכמה ולקח עצום לימד את תלמידו, "הנה בעסקך במקצוע השחיטה גם אם חלילה מכשול ייצא מתחת ידיך הרי אין בו כי אם לאו אחד בלבד, "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות פרק כ"ב פסוק ל') ותו לא, מאידך בצאתך לעולם המסחר כבדה האחריות שבעתיים, שם עלול אתה בנקל להיכשל בלאווין ואיסורים רבים הקשורים בדיני ממונות כגון איסור ריבית שיש בו כמה לאווין חמורים גניבה וגזלה, בל תלין, הין צדק ואיפת צדק, אונאת ממון ואונאת דברים, שקר הערמה ועוד, נמצא אפוא שיותר מצויה המכשלה בעסקי המסחר מאשר בעסק השחיטה על אף שיש בה בשחיטה אחריות הרבים".
ובאותו מעמד סיפר הרב על עצמו, "בצעירותי ביקשתי להשקיע את כספי הנדוניה במסחר מסוים שנראה באותה העת בעל סיכויים טובים להצלחה ובטרם החילותי לשלוח ידי במשא ומתן התיישבתי ללמוד כל הלכות משא ומתן, אולם משסיימתי את חוק לימודיי נוכחתי לדעת שכמעט אין עסקה שאין בה סרך של איסור ולכן נטשתי את הרעיון והמשכתי בלימודיי בישיבה, על כן המלצתי עבורך הינה לדבוק במשרתך למרות חששך ודע כי ייטיב לך באחריתך".
לאחר דברי הרב הנשגבים לא היה בלב התלמיד כל ספק בדבר שאלתו, והוא שב למקום מגוריו וביתר שאת המשיך בעיסוקו הקדוש.
כותבת התורה בפרשתנו (פרק כ"א פסוקים ט'-י"ב) "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק: וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו: ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע:"
כל הקורות את ישמעאל מעוררות מספר תמיהות, ראשית- יש להבין מפני מה סירב אברהם בתחילה לגרש את ישמעאל ונדרש להמתין עד שציווהו הבורא לשמוע לדברי שרה באומרו לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" ופירש רש"י שם "בקול רוח הקודש שבה" שרק אז נענה לבקשתה, והרי ישמעאל מצחק היה ואף בזאת פירש רש"י שם מספר פירושים, שמצחק היינו שעבד ישמעאל עבודה זרה, או שעסק בגילוי עריות, או ששפך דמים, ולפיכך מדוע נדרש אברהם לגילוי רוח הקודש הלא עובדת היות ישמעאל עוסק בעוונות חמורות אלו ידועה הייתה ואת מסקנת הגירוש צריך היה אברהם להסיק בעצמו?
שנית- אחר שגורשו הגר וישמעאל ותעו במדבר חלה ישמעאל וצמא למים שכלו מן החמת ועמד למות, וכתוב במדרש שבאו המלאכים באותה שעה לפני הקדוש ברוך הוא וקטרגו על ישמעאל, "רבונו של עולם הלא זרעו עתיד להמית את בניך בצמא וכיצד אתה נותן לו מים", ענה להם הקדוש ברוך הוא "באשר הוא שם, עכשיו הוא צדיק ואני דן אותו לפי מה שהוא עכשיו".
ואף בזאת יש לתמוה הלא עסק ישמעאל באותן העבירות החמורות, וכיצד אם כן ניתן היה להחשיבו צדיק?
על מנת ליישב תמיהות אלו יש לומר שבאופן מעשי ישמעאל עדיין לא ביצע אף אחת מן העבירות הנ"ל אלא שבעומק לבו תשוקה רבתי הייתה לעבירות אלו, וכהוכחה ניתן להביא ממה שנאמר בדברי רש"י שירה ישמעאל חיצים ביצחק לא במטרה להורגו אלא לשם משחק, כלומר שהוא לא ביצע פעולת הריגה בפועל אלא שפעולה זו ביטאה את תכונות הרוע הטמונות בעמקי ליבו, ואשר על כן אף את שתי העבירות האחרות שהן עבודה זרה וגילוי עריות לא ביצע ישמעאל כלל אלא שחשקה נפשו אותן בכל מאודו.
ולפיכך מבוארת היטב תמיהה א', שאברהם לא חזה את הנחיצות בגירוש ישמעאל מפני שבפועל לא ביצע ישמעאל את העבירות ולכן לא ראה אברהם ברשעותו כלל, ואף את תכונותיו הרעות הטמונות בעמקי ליבו לא ראה אברהם עד שבאה רוח הקודש שאצל שרה (שכתב רש"י שם "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות") וגילתה שורשו הרע של ישמעאל, ובכך הסיקה שרה שרוע זה עשוי להשפיע על יצחק ורק אז צווה מאת הבורא לשמוע בקולה ולגרש את ישמעאל.
ומבוארת בכך אף תמיהה ב', שהמלאכים המקטרגים על ישמעאל ראו את שורשו הרע ורשע נחשב בעיניהם, ברם הבורא ברוב רחמיו לא הביט בסתרי ליבו אלא במעשיו ואלו נקיים היו מעבור העבירות ומפני כך במישור המעשי צדיק היה.
מגלה לנו התורה שבכך שנמנע אדם מלעשות מעשים רעים כמה שיותר הגם שסתר ליבו מבקשם צדיק ייחשב, וזהו אשר למדנו מן הקורות את ישמעאל שאף שכלפי יצחק נחשב ישמעאל רשע היינו מפני שעשויה נטיית ליבו של ישמעאל להשפיע על יצחק ולפיכך גורש, אולם ישמעאל עצמו כלפי שמים צדיק נחשב שמעשיו לא היו כנטיית ליבו.
והוא אשר לימד רבי ישראל סלנטר את תלמידו, שכדאי הוא שיישאר בתפקיד השחיטה שעל אף האחריות שבה רק בעוון אחד עלול להיכשל, מאשר לחדול ממנה ולעסוק במסחר ולהיכשל חלילה בעוונות רבים.
נאמר בתהלים (פרק ל"ד פסוק ט"ו) "סור מרע ועשה טוב" כלומר שהדרישה הינה לחדול מן המעשים הרעים תחילה ורק אז ניתן להרבות בעשיית הטוב, שהואיל ובעולם העשייה הננו על כן הדרישה היא להרבות בעשיית הטוב ולפיכך נדרש אדם להסיר את הרע מליבו שהיא היוצקת את הניסיון לרע ולסלול את הדרך בכך לעשיית הטוב.
שבת שלום.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
