פרשת בהעלותך
הברכה שורה בנסתר:
בפרשתנו אהרון הכהן מקבל ציווי אלוקי הנוגע למצוות הדלקת המנורה. שלמה המלך משווה את המצוות לנר באומרו "כי נר מצוה ותורה אור". כיון שכך נתבונן יחד כיצד נוכל לגרום לכך שאור הנרות יאיר את נשמותינו ביתר עוז.
הגמרא מספרת על ר' יוחנן ששהה בבית חשוך והגיע חכם אחד לבקרו. גילה ר' יוחנן את זרועו והאיר הבית. שואל ר' יענקל'ה גלינסקי זצ"ל אם זרועו הייתה כה מאירה על אחת כמה וכמה שפניו היו צריכות להיות מאירות ונוסיף מה שידוע "חכמת אדם תאיר פניו", אם כן למה רק זרועו האירה ואין כלל התייחסות לאור הפנים?
וענה – כיון שדבר הגלוי לעין כל איננו מאיר כמו דבר הנסתר. לנסתר יש כח עצום, כיון שאין העין שולטת בו הוא הרבה יותר משפיע, נחשב ובר מעלה.
סיפרו על מרן הרב שך זצ"ל שלעת זקנתו היה ר' חנניה צ'ולק מנכ"ל ארגון "עזר מציון" מטפל בו. באחת הפעמים הוא שמע את הרב נאנח ואומר "אוי, עם מה אעלה לעולם האמת". אמר צ'ולק לרב, הרי יש לראש הישיבה אלפי תלמידים הפזורים בכל העולם. והרב הראה שעדיין אינו מרוצה. ממשיך צ'ולק, הרי כל עולם התורה נשען על כתפיו של הרב. והרב עדיין לא מרוצה. ומה עם סדרת הספרים החשובה שהרב חיבר "אבי עזרי"? והרב עדיין לא רגוע. צ'ולק לא הבין, והרב הסביר. הלא תבין כל מה שהזכרת כיון שזה מפורסם ואני מקבל על כך הרבה כבוד, הרי זה כמו לעלות לאוטובוס עם כרטיסיה מנוקבת, אין לכך כל ערך. אני מחפש מעשים שנעשו בצנעא ובפרטיות, שם לא שלטה עין אדם, ועם זה יש לי עוד סיכוי כיצד להגיע.
כלפי מה הדברים אמורים – פעמים רבות בלי לשים לב אנו מספרים על דברים טובים שעשינו כדי להשתבח או להתפאר בהם, אך הטעות היא קריטית, כיון שהבאת הדברים לידיעת הציבור, הינה גורעת באופן משמעותי מהשכר הצפון לנו לעתיד לבוא. אז במקום לספר הגיע הזמן שנדע קצת לשתוק, ונבנה לעצמנו עולם של פנימיות לו שותפים רק אנו ובורא עולם.
מי שחי את חייו בצורה שכזו הוא פחות נתון למשברים ולטלטלות, שכן הוא לא בונה את החשיבות האישית שלו על סמך המשוב החברתי, אלא הוא חי ועושה את מה שהתורה הקדושה שלנו מלמדת אותנו, ועם דבקות שכזו במטרה אפשר להגיע רחוק.
האמת היא שבעולם שלנו שנוטה להעריך רק דברים בומבסטיים שעוברים מסך, או כאלה שתופסים כותרות במשך כמה ימים, קצת קשה להבין ולקבל את האמור לעיל. אך עדיין זה לא אומר שלא כך היא המציאות, ומאוד כדאי שנתרגל לחשוב לפי המושגים של התורה שהיא היא המציאות האמתית.
יש כאן נקודה נוספת. הפרסום יוצר אשליה וחורג הרבה מעבר לפרופורציות. הדבר נותן תחושה לאדם כאילו הוא כבר בפסגת העולם, בעוד האמת היא שיש עוד הרבה על מה לעבוד ואת מה לשפר. אם נרגיל את עצמנו לעשות מה שצריך, וכן אפילו את המעשים הקטנים, נצליח ליהנות גם ממה שנחשב קצת לאפור. הבעיה של הפרסום זו יצירת התלות במשוב מוגבר, ואם הוא חסר אז אין לכאורה בשביל מה לעבוד, כי מי מכיר במה שעשיתי. אך היהדות כאמור מלמדת אותנו, כי החכמה היא לעשות דברים כמה שאפשר מתחת לרדאר. לדוגמא נתת צדקה, לא כל החברים צריכים לדעת על כך. אפית עוגה לשכנה שזקוקה לעזרה, לא כל בנות המשפחה צריכות להתעדכן. הדברים מקבלים משנה תוקף בעולם השיתופי שלנו, בואו נתחיל לבנות את עולמנו הפנימי ולחוש את טעם החיים באמת. בהצלחה לכולנו.
שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון לוד הי"ו מאחיסמך
לע"נ מלכה בת רבקה
