פרשת ראה
פרשת השבוע פותחת "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", וכבר עמדו כל המפרשים, מדוע פתח בלשון יחיד "ראה" והמשיך לשון רבים "לפניכם"? מסביר בעל החתם סופר זי"ע – יש כאן רמז למה שאמרו חז"ל קידושין (דף מ:) "העולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה". וזה מה שאומרת התורה לכל יחיד: "ראה" במחשבתך, בחזונך, כאילו אתה אומר בלבך: "אנכי נותן לפניכם" – לפני כל העולם, במעשי אני יכול להביא "ברכה או קללה" – בידי ההכרעה, אם כל העולם כולו יהיה זכאי או חייב, לברכה או לקללה. הגמרא במסכת סנהדרין (דף לח:) מביאה, אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע היה, שנאמר (דברים ד', ל"ב) "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים" פירש רש"י: כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה כיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהילים קל"ט, ה') "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך".וכתב הרמ"ה בפירושו על הגמרא, כי מה שאמרו אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, אינו כפשוטו, אלא רק משל וסימן לגובהו הרב, על דרך שכתוב (דברים א', כ"ח) "ערים גדולות ובצורות בשמים", ופירש רש"י: דברו הכתובים בלשון הבאי. ע"כ. לפי דבריו יש לומר בדרך העבודה, עיקר סיבת בריאתם של עם ישראל היא בשביל לגלות את אלהותו יתברך בעולם, וכמו שאומר הקב"ה לעם ישראל (ישעיהו מ"ג, י'): "אתם עדי נאום ה'". וכן הפסוק המייחד כל יהודי ויהודי הוא "שמע ישראל ה' אלהנו ה' אחד" ובו האותיות ע' וד' גדולות, להורות כי עיקר בריאתם של עם ישראל היא להעיד על שלטונו של הקב"ה בעולם, ואין עוד מלבדו. וכמו שהאריך הרמב"ן עה"ת (סוף פרשת בא) דכוונת כל המצוות הוא שנאמין באלוקינו ונפרסם האמונה עיי"ש. וכן נאמר "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". והנה, אדם הראשון קודם החטא, כל הרואה ומביט בו היה רואה את אלהותו יתברך, בבחינת "מבשרי אחזה אלוה", וזו כוונת חז"ל שראשו היה מגיע עד לרקיע, וכמאמר חז"ל מנחות (דף מג:,) ובסוטה (דף יז.): היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. ע"כ. זאת אומרת, כשאתה מביט על התכלת, אינך רואה את התכלת לבדה, אלא את מה שמסתתר מאחוריה – רקיע וכסא הכבוד. כך גם אצל אדם הראשון קודם החטא, כל המביט בו כמביט על הרקיע, והיה מתעורר להכיר כי הקב"ה הוא הבורא ושליט על הכל.על כן צריך האדם לדעת שביכולתך להכריע את העולם לטוב או חלילה לרע. בספר "צוואת הריב"ש" הבעל-שם-טוב מבאר את הפסוק: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", באופן הבא: ישנם שני סוגים של צדיקים. ישנם צדיקים שמשולים ל"תמר", וישנם צדיקים שמשולים ל"ארז". הצדיק שנמשל ל"ארז", עליו אומר הפסוק "כארז בלבנון – ישגה", יש בו מעלות רבות, הוא גבוה, הוא חסון וחזק, אפשר לעשות בו שימושים רבים. צדיק שנמשל לארז, עליו אומר הפסוק "ישגה", הוא יתעלה, הוא יתרומם, הוא יעפיל על כולם. אבל צדיק זה, עץ הארז – אינו עושה פירות. לעומתו התמר, אולי אין בו את כל המעלות של הארז, הוא אמנם פחות חסון וגבוה, אבל יש בו מעלה שאין בעץ הארז. על צדיק זה אומר הפסוק "צדיק כתמר – יפרח". עץ התמר עושה פירות, הוא מגדל פירות יפים, בריאים ועסיסיים, המעניקים כח ובריאות למי שאוכל מהם. לדרכינו יש לומר, כי עץ ארז, רומז לצדיק אשר מתעלה בעבודת ה', אך עדיין לא הגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא, אין בכוחו להשפיע על אחרים, אולם הצדיק שנמשל לתמר, הוא כבר זכה להגיע למצב של אדם הראשון קודם החטא, שבעצם ההבטה עליו באים להכרת האלהות, ובכוחו להשפיע על האחרים. כותב רבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע (מסכת מגילה דף יד.) שעץ התמר שונה משאר עצי פירות, שכל עצי פירות, הפירות מוסתרים בין העלים, שונה הדבר אצל עץ התמר, אשר פירותיו גלויים לכל. כך הצדיק אשר זכה להגיע למצב של אדם הראשון קודם החטא, גם אם הוא רוצה להסתיר את מעשיו הטובים, הרי מעשיו גלויים לכל, כל העומד לידו חש ומרגיש את גודל קדושתו, וכאילו מביט לרקיע – רוצה לשנות את מעשיו.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
