פרשת "בלק"
"וירא בלק בן צפור"
ידוע שחמשת פרשיות בתורה נקראות ע"ש אנשים והם: נח, יתרו, קרח, פינחס ובלק. והנה נח, הכתוב מעיד עליו "נח איש צדיק תמים" יתרו התגייר ונעשה חותנו של משה, והוסיף פרשה אחת בתורה "ואתה תחזה". קרח היה גדול בתורה ומיוחד ועתיד לתקן עד שאמרו עה"פ: צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח. פינחס קינא קינאת ה' וזכה לברית שלום וכהונת עולם, ופינחס הוא אליהו. אולם בלק הרי היה רשע ושונא ישראל ומדוע זכה שתיקרא פרשה על שמו?
אלא אומר רבי מאיר מפרימשליאן כידוע שהגויים שונאים את ישראל, ואויבנו נלחמים בנו לא מאהבת עצמם אלא משנאת ישראל והראיה כי בלק לא ביקש מבלעם לברך את מואב במקום לקלל את ישראל, על אף שידע "כי את אשר תברך מבורך" ועכ"ז פעמים שהם מסתירים שנאתם ולא מראים מבחוץ, עד שאין אנו יודעים להיזהר מהם, וכן אמר דוד המע"ה: "ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי", וכן אמר יעקב אבינו ע"ה: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", שהוא אותו עשו ברשעו ומראה פניו כאחיו, ובלעם היה רשע מבלק משום שהסתיר שנאתו וכדברי הרב קוק זצ"ל: "אותה גברת בשינוי אדרת" וכמו החזיר בבהמות יער שמראה טלפיו ומסתיר את גרונו וטמא טמא יקרא, ונקרא שמו בלעם שרצה לבלוע את העם. וגם בלק אינו נקי. וכדברי בע"ה בלק בא ללוק דמן של ישראל, מ"מ היה בלק טוב והגון מבלעם שגילה את שנאתו לישראל לעיני כל, וזכה שיצא ממנו רות דוד ושלמה ומשיח בן דוד בשכר מ"ב קרבנו שהקריב.
ובלק זה אינו היה ראוי למלוך, ולכן לא נאמר בתחילה שהיה מלך, מ"מ העמידו לצורך שעה "בעת ההיא" ולפי שאנשי מואב עשו תנאי עם אנשי מדין להמליך עליהם מלכים פעם מצד זה ופעם מצד זה, ואע"פ שהיו תמיד נלחמים ושונאים זה את זה, מ"מ השלימו בניהם נגד ישראל.
משל לשני כלבים, שהיו מריבים בניהם זע"ז וכיון שראו את הזאב, אמר חברו אם לא אבוא היום לעזרתו לסוף יבוא גם עלי ויהרגני, וכשראה בלק "את כל אשר עשה ישראל לאמורי" שהרגו את סיחון ואת עוג שהיו חזקים וכל מבטחם היה עליהם, אנו שחלשים מהם עאכו"כ, ומדוע פחד רק מה שעשו ישראל לאמורי ולא מה שעשו לעוג מלך הבשן? אלא מה שעשו לעוג היה סמוך ונראה, ומה שעשו לסיחון מלך האמורי היה לפני זמן מה ולכן אמר "וירא" ראה למרחוק שעשו ישראל לאמורי נוסף מה שעשו לעוג, שאמר רשע זה למה לי לטרוח להורגם אחד אחד, אראה מה מידת מקומם ואעקור הר באותה מידה ואזרוק עליהם, וכאשר שם את ההר על ראשו באו נמלים ונקבו וכרכו על צוארו, וכשבא להוציאו שירבבו שיניו, וזהו שנא': "שיני רשעים שברת" אל תיקרי "שברת" אלא "שרבבת", עד שהרגו משה בחרבו. כן יאבדו כל אויבך ה' וזהו: "וירא בלק בן צפור את כל אשר אעשה ישראל לאמורי" והוא לשון אמירה ודיבור היינו מה שישראל עושים באימרי ודיבורי פיהם בתורה ובתפילה עד שאין ארור מתדבק בברוך "ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה"
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
