פרשת תזריע
שבת פרשת תזריע – שבת "החודש"
בעיית עודף שעות הפנאי ופתרונה לאור ציווי התורה: "החודש הזה לכם.."
השבת יקראו בבתי הכנסת את "פרשת החודש", "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". כבר בתחילת ספר בראשית מגלה לנו רש"י כי בעצם התורה הייתה צריכה להתחיל מסיפור מצווה זו – שהרי זו המצווה הראשונה בה נצטווה עם ישראל בתורתנו הקדושה. ולא לחינם פותחת התורה דווקא במצווה זו, אלא משום שחשיבות רבה נודעת לה ולערך המוסרי העולה מתוכה, ובה טמון הפתרון לבעיה קשה ויסודית העומדת בבסיס חייהם של בני האדם בכל חברה אנושית, אף זו המתוקנת ביותר.
החיים בעידן העולם המודרני טומנים בחובם יתרונות רבים לאדם. אבל יחד עם זאת, ישנם אלמנטים שונים בהם פיתוח המדע פגע קשות בבריאות החברה האנושית. צמצומן של שעות העבודה השבועיות בחברה המודרנית, הפכו את הפנאי לחלק ניכר מזמנו ומחייו של האדם. ככל שהמדע והטכנולוגיה משכללים את אמצעי הייצור, האדם הולך ומשתחרר מעול הפרנסה. שבוע העבודה בן שישה ימים קוצץ לחמישה ואף לארבעה ימים בלבד, זאת לצד ירידה חדה גם במספר שעות העבודה היומיות.
שמא תאמרו, היכן כאן הבעיה?! ובכן מסתבר כי האדם זקוק לאתגרים! ואם צורכי הקיום האנושי, או חוקי המוסר אינם מציבים אותם בפניו, ימציא לו האדם אתגרים חדשים מעצמו בכדי למלא שעות חסרות אלו. שעות הפנאי הרבות הביאו את האדם לחפש דרכים, שיטות ודפוסי התנהגות לניצולן של זמנים אלו. סביב לשעות אלו הולכת ונבנית מערכת שלמה של סוכני חברות ופנאי, המציעות לאדם כיצד למלא או יותר נכון "לבלות" את הזמן היקר שברשותו. צפייה במסכים שונים ומשונים, הנאה מתיאטרון, מוסיקה ואומנות, כל אלו ועוד מנסים למלא את החלל שנוצר לאדם בזמן.
אך כאן בדיוק מתחילה הבעיה. למרבה הצער, ההשתתפות הפסיבית של האדם בפעילויות אלו, גורמת לניוון הכוחות והחושים שלו, יכולות היצירה נחסמות, והן מביאות את האדם לשעמום ולחוסר יציבות נפשית. במשך הזמן, אף גובר הקושי להתנער מן האדישות ולחוש התלהבות מדבר כלשהו. תגובותיהם של הסובלים מתופעה זו מגוונות למדי; ישנם המתמכרים לצפייה במסך, אחרים שוקעים בדיכאון או סובלים מהפרעות נפשיות אחרות, ויש שאפילו מידרדרים לצריכת סמים, או התנהגויות אנטי חברתיות אחרות.
"הזמן" – רצף של דקות, שעות וימים, או שמא יותר מכך
גם במקרה זה, ידה המכוונת של התורה מוצאת פתרון לבעיה. אך ראשית, יש לברר, האם יש תוכן שונה בין נקודת זמן אחת לחבירתה? או שמא אין שום הבדל בין הרגע הקודם, הרגע הנוכחי והרגע הבא, הכל הוא סתם 'רצף של זמן' אחד ארוך, אשר נע ללא הפסקה, באופן שרגע רודף רגע, שעה רודפת שעה, ויום רודף יום וחוזר חלילה.
התשובה היא –שהדבר תלוי לגמרי באדם! אם האדם לא מכניס שום "תוכן" משמעותי בימי חייו, הרי שהזמן אצלו הוא סתם רצף של שניות ודקות זה אחר זה, ללא כל הבדל בין רגע אחד למשנהו. 24 השעות של היום הם כמו 24 השעות של אתמול ו-24 השעות של מחר. אך אם האדם משכיל ליצוק תוכן ומשמעות שונה בין יום אחד למשנהו, הרי שיש הבדלים בין 24 שעות אלו ל-24 שעות אחרות, יש כיוון לאדם, יש מטרה בחיים, האדם כבר לא "זורם" ללא משמעות, אלא "מתקדם" מיום ליום.
באופן זה יש להבין את הציווי הראשון בתורה – לקדש חודשים ולעבר שנים, ככתוב: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". המדרש מאיר את משמעות מצוות "קידוש החודש" בדבריו על הפסוק הנ"ל: "משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו –קבע בו ראשי חודשים ושנים". יש לשים לב, הרי רצף הזמן היה קיים וקבוע בעולם מיד עם בריאתו, אלא שבנקודת זמן מסוימת הבורא החליט "לבחור בעולמו" כלומר שהעולם לא יהיה סתם בריאה חומרית פיסיקלית – אלא עולם עם תוכן ומשמעות רוחנית נעלית, ולכן "קבע בו ראשי חודשים ושנים", הבורא קבע כי בתוך רצף הזמן הסתמי יהיו ימים "מיוחדים" שאינם ימים "רגילים", אלא ימים הנחשבים כמו "ראש" ביחס לכל ימי החודש האחרים, או ביחס לכל ימי השנה הרגילים.
נמצא כי "הזמן" מצד עצמו הוא זמן של "בריאה", ללא תוכן ומשמעות לנקודת זמן אחת יותר מחבירתה. אבל כאשר אנו עוסקים בזמן של "בחירה", אם בוחרים שבתוך רצף הזמן יהיו ימים בעלי תוכן ומשמעות שונה וייחודית להם, אזי יש לקבוע בו "ראשי חודשים ושנים". ימים המשמשים כ"ראש" לשאר הימים, כפי שהראש בגוף האדם הוא המנהיג ומושך את שאר האברים אחריו, כך ימים אלו יוצקים תוכן ומשמעות בשאר ימי החודש והשנה.
האתגר – ניצול שעות הפנאי לתיקון העולם
כיצד עושים זאת? כיצד הופכים את רצף הזמן הסתמי -בו כל יום נראה כמו היום שלפניו ושלאחריו- לזמן איכותי יותר. התשובה פשוטה למדי: כאשר האדם מנצל את הזמן הפנוי לעיסוק בדברים המביאים תועלת לסביבה, בתכנים של טוב, של צדק ויושר, הרי שימים וזמנים אלו הופכים להיות "ראשי חודשים ושנים". 'הזמן' הוא כבר לא ריצה חסרת משמעות של השעון, אלא זמן שמשפיע ומנהיג אחריו את שאר הימים והזמנים הרגילים.
מחקר סטטיסטי שנעשה גילה, כי אדם ממוצע בעולם המערבי מבלה כ-250 שעות בשנה בנסיעה לעבודה או מהעבודה, עמידה בפקקים וכדומה, ועוד כ-200 שעות עמידה בתורים, בבנק במכולת או בבית המרקחת ועוד. אם מכפילים זאת ב-40 שנות קריירה ממוצעות (מגיל 20 עד 60) מגלים כי מדובר ב- 18,000 שעות ללא מעש! כשנותנים על כך את הדעת – הרי זהו בזבוז זמן עצום!
כיום שאמצעי המדיה השתכללו ונעשו זמינים לכל אחד, אפשר לנצל זמן יקר זה ללמידה. קיימים מאות ואלפי קלטות וקבצי שמע שניתן להאזין להם. הבה ונלמד כיצד נהיה אדם/בן זוג/הורה טוב יותר. נסו להתעמק בסדרה שלימה של הרצאות בתחומי הבריאות, בריאות הגוף ובריאות הנפש, תחומי העצמה שונים, אם נרצה להפוך את כל זה למציאות – יש אינספור הזדמנויות לכך.
דרוש שינוי בתפיסה של מושג ה"אושר"
כל זמן שמטרת החיים שלנו תהא "לספק את תאוותינו" בלבד, אין גבול לצריכה של שירותים מיותרים ובילויי פנאי שאינם נחוצים לנו באמת, אותן מציעה לנו התרבות המערבית לרוב. לעומת זאת, אם נרגיל את עצמינו להקדיש חלק משעות הפנאי לחשיבה מה ביכולתנו לתרום ליצירת חברה מתוקנת יותר, הצריכה הפרטית שלנו בדברים שאינם חיוניים תצטמצם. כאשר האדם ממוקד מטרה לבצע תפקיד מסוים, והוא מרגיש שליחות ומטרה בחייו, כמות הצריכה החיונית שלו מוגבלת הרבה יותר. כל זמן שהאדם רואה את עצמו במרכז דרישותיו, אלה לעולם לא יגיעו לסיפוקן. כמאמר החכם מכל אדם "אוהב כסף לא ישבע כסף", ואמרו חכמים "אין אדם מת, וחצי תאוותיו בידו". על כן, במקום שהאדם יראה את עצמו במרכז שאיפותיו, צריך הוא להרגיל את עצמו להציב לו מטרות בחייו שהן מעבר לעצמו ולשאיפותיו האנוכיות.
בואו ננצל טוב יותר את הזמן, ונהפוך את רגעי הפנאי ל"ראשי חודשים ושנים". בידינו הדבר.
שבת שלום ומבורך
הרב ברוך ציקואשוילי הי"ו מכפר חב"ד
